| 3/2009
 עברתי לבלוגלי
הגיע הזמן כבר שהעבור למערכת פתוחה יותר ומסחרים פחות :P, זה התעכב בעיקר בגלל עצלנות, אבל כיוון שאני כותב הרבה
על אנרכיזם עכשיו (שוב) אז המעבר רלוונטי יותר מאי פעם.
הלינק לבלוג החדש
נ.ב את הפוסט הלפני אחרון אסיים כבר שם.
| |
על אנרכיזם
הקדמה
שנים שלא ניתחתי את הדעה הפוליטית שלי לעומק וכתבתי את התוצאות בבלוג, לאחרונה חזרתי לעשות זאת והחלטתי לכתוב
את התוצאות, אני חושב שחלק מהנכתב לא נפוץ בהסברים על אנרכיזם, אז קיימת האפשרות שזה שווה כתיבה וקריאה.
אסביר פה על ארבעה אספקטים של האנרכיזם:
1) היסטוריה קצרה של האנרכיזם.
2) המניע לאנרכיזם.
3) מהו האנרכיזם.
4) ביטוי האנרכיזם בפועל.
היסטוריה קצרה של האנרכיזם
טעות נפוצה היא המחשבה שהאנרכיזם זה תנועה שגובשה על ידי חבורה של בני נוער שרצו להתמרד בהוריהם, אין דבר שרחוק
יותר מהמציאות, מבלי להסביר כרגע מהו האנרכיזם אציין מספר עובדות היסטוריות כדי לתת לכם קצת פרספקטיבה על אנרכיזם.
האנרכיזם גובש רשמית במאה ה19, האדם הראשון שקרה לעצמו אנרכיסט היה פייר-ז'וזף פרודון, את ספרו הראשון "רכוש מהו"
הוציא ב1840 כשהוא עצמו בן 31 (שמונה שנים לפני המניפסט הקומוניסטי).
ספרו השפיע גם על הוגים פילוסופים אחרים כמו קרל מרקס למשל (אפשר לראות בפועל ניתוח דומה של רכוש בתאוריה המרקיסיסטית).
את הגות האנרכיזם המשיכו אנשים כמו מיכאל בקונין שהשתתף באינטרנציונל הראשון, ומאוחר יותר על ידי ממשיכו פיוטר קרופוטקין.
כמה שמות בולטים של אנרכיסטים: לב טולסטוי, נועם חומסקי, נסטור מכנו, גוסטב לנדאוור, מרטין בובר, אמה גולדמן ומייקל מורקוק.
כל אלו צויינו לא בהכרח לפי חשיבות, אלה כדי להבעיר עד כמה רחוקה ההנחה בפיסקה הראשונה מהמציאות.
המניע לאנרכיזם
לפני שאסביר על האנרכיזם עצמו, ראוי לנסות ולנתח את צורת החשיבה שהובילה ליצירתו של האנרכיזם, בין היתר זה יעזור לנו להבין
את צורת החשיבה הבסיסית של האנרכיזם ואת הסיבה לקיומו.
יסוד האנרכיזם מתבטא בהבנה שהחברה שלנו אינה מושלמת ואף רחוקה משלמות, והרצון לשנות אותה. כדי לעשות זאת אנו מנתחים
את החברה בא אנו חיים, מנסים להבין מה לא בסדר ואיך אפשר לשפר את זה. כל זה מתבטא בחשיבה ביקורתית.
החשיבה הביקורתית היא זאת שמאפשרת לנו להעמיד בספק גם את מה שלא העיזו קודם, ולפתח רעיונות מאוד לא מקובלים כמו "ההתנגדות
למדינה"
מהו האנרכיזם
| |
 מזכרת שלי מצה"ל, אמצעים בלתי חוקיים בעליל לפיזור הפגנות..
אתמול לראשונה הלכתי להפגנה נגד הגדר, הקדים ואומר שעיקר המוטיבציה הייתה לראות בעצם מה הולך שם.
נמאס לי כבר מסיקורים תקשורתיים לא אובייקטיביים ורציתי לדעת האם מה שמספרים באתר של אנרכיסטים נגד הגדר נכון.
הגענו לכפר, כולם שם היו ממש סבבה, קנינו קצת שתייה שעלתה רק 2 שקל, הסתובבנו קצת וחיכינו להתארגנות הגדולה של המפגינים.
לאט לאט התאספו האנשים, בין קבוצות המפגינים היו בולטות שני קבוצות:
1) woman struggle bloc - קבוצת נשים פמיניסטיות מראמאללה שחילקו למפגינים פרחים ועלונים ממש מאגניבים (כן יש פמיניסטיות
ערביות תארו לעצמכם.. ולא סוקלים אותם באבנים.. <_< (הציניות מופנת כלפי קוראי היהודים כמובן)), את הפרחים אגב התכוונו לזרוק
לעבר החיילים.
2) עיתונאים של אל ג'זירה העולמית - מתברר שהגרסא האנגלית של הרשת זה לא חבורה של ערבים שמתרגמים לאנגלית :P, כל הכתבות
והכתב היו ארופאים (הכתבת הראשית שם הולנדית), אגב מכירים את הסרטים האלה על אזורים מלאים במלחמות (בדך כלל אפריקה)
שתמיד יש את הכתבת הבלונדינית היפיפיה, שכולה שזופה מרוב שמש שמתרוצצת לה כל הסרט?, אז ההולנדית ההיא הראתה שיש גם
דברים אמיתיים בסרטים ^_^.
לאחר שכולם התאספו התחלנו לצעוד לעבר הגדר בשיירה ארוכה, אני וחברים היינו באמצע, ברור היה שהרצון האופטימי שלי להגיע
לגדר ולזרוק לחיילים פרח לא יתממש בסופו, אבל לא היה לי ברור שהחיילים יהיו הסיבה העיקרית לכך.
עוד לפני שהחלק הקדמי של השיירה התקרב בכלל לגדר התחילו לירות ולזרוק רימוני גז, כאן יהיה המקום לציין שלא נזרקה ולא הוכנה
לזריקה אבן אחת אפילו מהפלסטינאים בצד שלנו.
היינו אז עדיין די רחוק אבל מטליה הרימונים הטילו אותם כבר לעברנו בקשת נחמדה, טוב התחלנו לרוץ אחורה, אף אחד לא רוצה
לשאוף גז מדמיע (בסוף גם שאפנו מספיק מבלי להיות באמצע העשן).
אני לא זוכר מכאן הכל רק מקרים ספציפים, אני זוכר שכאסתי מאוד שחיילים יורים עלינו, היה לי מוזר מאוד להיות פתאום בצד השני
היו שלושה נערים שהיו להם slings אז הם הספיקו לזרוק בדיוק שש אבנים (שתיים כל אחד לפני שהגז הגיע גם אליהם), אני ממש
לא מעודד את זה, אבל לשים דברים בפרספקטיבה, הם זרקו אחרי שהחיילים התחילו לירות, הם היו שלושה מתוך מאה מפגינים
לפחות, והם לא הספיקו לזרוק כלום כמעט, כך שהטיעון של "הם זורקים אבנים" לא תקף פה בכלל.
בהמשך הריצה שלנו אחורה אני זוכר איך אחד הרימונים נפל ממש באמצע מעגל שבו ישבו ילדים מהכפר, הם גם היו בהפגנה
אבל הם היו ממש ממש רחוק, אז התרחקנו עוד וישבנו ליד עץ, הרחק באופק אפשר היה לראות את המהומות ליד הגדר.
חמיש ג'יפים צבאיים מהצד השני, חיילים עומדם כמעט בנחת כמה מטרים ממנה, מול הגדר מהצד השני מלא עשן של גז מדמיע
שבה מרימוני יד שנזרקו מהחיילים (יש לי אחד מזכרת בבית, הם אומנם לא נעימים אבל זה לא האמצעים שמוזכרים בכותרת)
בין חבורת הגדר לביננו יש שטח ריק כמעט מבני אדם, הרימונים שנופלים בקשת לרחוק ועושים רעש כבר נגמרו (הם גם לא
העצמאים, אלה אם יפגעו באדם לא יגרמו כנראה יותר מנזק של חבלה וכמובן שאיפת גז שזה לא נעים בכלל)
אז ליד העץ הרחק מהכל, בטוחים שהכל נגמר, מדברים קצת על כל מני שטויות, פתאום משום מקום טס במהירות אדירה ליד
הראש שלי ושל חבר, ממש בגובה הראש בסביבות המטר ליד, רימון גז.
אדלג על הריצה מהרימון, אדבר על הרימון עצמו, מדובר בחימוש חד"ש של צה"ל לפיזור הפגנות, רימון 40 מ"מ, כולו ממתכת
טס בגובה הראש עם הנעה עצמית במהירות מפחידה, ובשקט!!
בהפגנה בכפר נלעין ליד, נפצא אזרח אמריקאי בדיוק מרימון כזה בראש, נפתחה לו הגולגולת ומוח ביצבץ לו, והוא נמצא במצב
קשה בבית חולים בארץ.
ולאן הם ירו את הרימונים המזדיינים?? אנחנו היינו רחוק ולא היינו שום איום בשבילהם, החלק הזה של ההפגנה כבר פוזר!
קיצר אני בשוק, אחד כזה כמעט פגע לי בראש, אמצעי בלתי חוקי בעליל, אבל מתברר שלצבא לא איכפת מחוקיות.
ידעתי את זה כבר לפני זה, אבל הינה לכם עדות ממישהו שזכה להיות פעם בצד השני.
כמה תמונות של הבחור האמריקאי, ושל קליע דומה למה שיש לי בבית:
הפעיל
קליע מנופץ
קליע שלם
טוב למזלנו אף אחד לא נפגע, אחרי עוד כמה בריחות מרמוני גז (אחד מהם נפל ממש קרוב לידי, אבל הפעם מהאלה שטסים בקשת) חזרנו לכפר, אכלנו בחמש
שקל את הפלאפל הטעים ביותר שאכלתי אי פעם, נשארנו קצת לאספה ונסענו הבייתה.
לסיכום אתן לינק שעלול לעצבן פה אנשים, אבל לפי מה שהבנתי וממה שראיתי עד כה, אתר החדשות הכי אובייקטיבי שתמצאו בארץ הזאת:
אודות מעאן
הכתבה באנגלית על ההפגנה בנלעין (לא בלעין, הם לא היו בלעין לצערי)
כן זה רשת פלסטינית, הבכוונה הבאתי לכם לקרוא את ה"אודות" והמדד שלי לאובייקטיביות זה הסיקור האיכותי שלהם של הפגנות נגד הגדר שלא נוטה לשום
צד ומספר את הסיפורים פחות או יותר כמו שהם היו..
נ.ב. שכחתי לכתוב שבזמן ההפגנה בגלל הגז המדמיע והנזלת שהצטברה וריצה
מרימון אחר, נפל לי הספטום ואבד לו, המפגינים הפלסטינים היו ממש נחמדים
וניסו לעזור לי למצוא אותו, אבל הם לא ידעו מה לחפש וזה היה באמצע כל
המהומה אז עזבנו את זה :/ החדשות הטובות הם שעכשיו אני אקנה חישוק ואסתובב
איתו כל הזמן בפנים :P, אז לא עוד ספטום מוסתר ^_^
| |
לדף הבא
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
