פשוט כפיר

אבל אצלי המצב שונה, לא יהיה לי צ'ק להפקיד

ואצלי הסלולרי כבר לא יצעק...

אין לי כוח כל פעם לבקש מההורים אני פאקינג בן 20 וחצי

המינוס עולה כל פעם.

אני מבזבז בצורה מטורפת!

לכל יציאה הם מביאים לי 40-50 ש"ח וכשהם במצב רוח מצויין אולי אפילו 100-150 ש"ח...

כמעט בכל בוקר כשאני יוצא לבסיס אני מקבל 20 ש"ח לבסיס.

הכסף הולך על שטויות!

אוכל, שתיה, אוכל, שתיה לוטו, אוכל, שתיה ולפעמים גם איזה צ'ופר קטן לעצמי...

אני אדם כל כך תאב...

קיבלתי טלפון מאורנג' לפני 3 ימים, על זה שאם לא אשלם תוך 15 יום, ינתקו לי את הפלאפון.

קיבלתי כבר כמה פעמים את אותו טלפון מהם, בכל פעם שהייתי בחוב.

בבנק עברתי את מסגרת האשראי שהיא 1500 ש"ח.

אין לי כוח!!! :(

הצבא הזה גם כן הורס

אי אפשר לעבוד בגללו.

וגם ככה התחיל להיות לי חרא...

אני שוקל לצאת על קב"ן או לפסול מקצוע שזה יקל עלי.

הפלוגה שלי בתקופה זוועתית.

לא יכול יותר...

:(

אני לא מסוגל כבר!

אני חייב להתחיל חיים חדשים!

אני לא יודע איך.

זה קשה בגלל הצבא, המשפחה, ה"חברים" שעוד נשארו לי... זה די מונע...

זה קשה בגלל זכרונות ישנים...

...........................

מורן, רבקה, לי-אור, עתליה...

לא שכחתי אתכן, לא אשכח אתכן...

אני מקווה שיום יבוא ותסלחו לי, אני איש טיפש, אני יודע...

...........................

איך אפתח חיים חדשים? :(

הכל תקוע! וכל פעם דברים נהרסים.

ביום חמישי, אתמול, כשפגשתי את הדר, הבנתי כמה אני צריך להתחיל מחדש!

באתי להתיישב על אבן שנמצאת צוק נחמד שאני אוהב לשבת בו, איבדתי לרגע שיווי משקל מרוב מחשבות וכמעט נפלתי...

מעניין מה היה קורה אם הייתי שותה לפניי...

...........................

אם יש מתים, למעלה בשמיים... אז עוד מעט אני איתם(היהודים - עוד ארון אחד)

...........................

אני לא יכול עוד!

אני רוצה להכיר!

אני רוצה להתפתח!

אני רוצה לנסות!

אני רוצה להצליח!

אבל אין מי שיתמוך ויעזור!

כנראה שלעולם הזה אינני שייך...

............................

לפני 5 שנים, כשפגשתי את רונית בחיפה וישבנו בטיילת לואי, נרדמתי על הספסל לידה, התעוררתי לאחר 5 דקות כששמעתי את רונית מדברת עם אדם מבוגר , עמדתי פנים שאני עוד ישן והקשבתי...

איש מבוגר: איזה כיף לכם... שניכם, צעירים ויפים... הייתי רוצה לחזור לאותה תקופה.

רונית: למה?

איש מבוגר: אישתי זרקה אותי לפני X(לא זוכר כמה) שנה, גם המשפחה שלי לא מתים עלי,  מאז אני גר פה בחיפה, אני חי לבד, ועובד בשביל עצמי, אני לא כ"כ יוצר קשר עם אנשים ומעדיף להתרחק מהם...

רונית: קרה משהו?

איש מבוגר: אף פעם לא הסתדרתי עם אנשים, תמיד איכשהו נוצר וויכוח וזה נגרר לריבים.

רונית: אוי

איש מבוגר: החיים שלי ממש יפים עכשיו, אני משקיע רק בעצמי אבל יש דברים ואנשים שאני מתגעגע אליהם.

~אני מסתובב ומסתכל...~

הבחור נפרד לשלום מרונית וממני.

............................

אני נזכר ביום הזה תמיד...

אני מזדהה עם האדם...

לא בא לי כבר!

אני רוצה להתחיל מחדש ולא יכול!

:(

עכשיו גיליתי שאני האדם הטיפש ביותר עלי אדמות.

אני לא מאמין!

אני עוד אממש את האיום ואחתוך לעצמי את הפה! הוא כזה נזק! >.<

לכתוב יותר כיף, לא באמת צריך פה. הנה, אילמים מסתדרים מצויין!

אני לא מאמין! אני לא מאמין שדיברתי אליה ככה! האדם שתמיד היה חשוב לי! 5 שנים שאני מכיר אותה!

האדם היחיד שהצלחתי לשמור איתו על קשר כ"כ הרבה זמן!

רבנו לפני חצי שנה בגלל יומולדת מפגר ובעיה עם הפלאפון שלי.

היא טוענת שאני שקרן - זה לא נכון :(

היא טוענת שאני חושב רק על עצמי ולא אכפת לי מאחרים - הלוואי שהיא הייתה יודעת כמה שזה ההפך, כמה שאני שונא את עצמי וכמה שאני דואג לאחרים! :(

היא טוענת שאני לא ידעתי להעריך אותה... - אני כן! :(

אני כ"כ מתגעגע אליה, אז נכון, קרתה טעות, אז נכון, זה גרם לי לפתוח ת'פה שלי יותר מידי, אז נכון היה ריב והיו גם ריבים במשך שאר חמשת השנים. אבל למה? למה לא לסלוח? 5 שנים לא הולכות ברגל :( דווקא עכשיו...

אני צריך את כל התמיכה האפשרית.

ולא מאדם שאני מכיר שנה ושלושה חודשים(מאז הסדיר), שנה וחצי(מאז הגיוס), שנתיים(מאז התיכון) או שלוש שנים והלאה...

אני צריך אותה מהאדם שמכיר אותי הכי טוב שאפשר... יותר משאני מכיר אותי אפילו. אבל לא, היא לא איתי עכשיו :(

מורן, אני מתגעגע אליך...

מקווה שיום אחד תביני את זה :/

"כי לפעמים במשא ומתן

מורידים אותנו נמוך

וזה קורה ביני ובינה

והנשמה קוראת רק לצאת ולעוף,

כשבינינו משהו נקרע."