עולם כל כך גדול בחוץ, ואני כל כך קטנה בפנים

בפינה, בצד, בסוף הכיתה, יושב לו ילד כחול העיניים.

עיניים מיוחדות, שובות בקסמיהן, עיניים שלא ניתן לפספס. עיניים כחולות כאוקיינוס, עמוקות כמצולות הים, כאילו צוירו ע"י רב אומן בעל אינספור תשבחות.

בעל פנים חסרות הבעה, שבמילא אין להן הרבה תוכן לספר ואוזן קשבת, יושב בפינת הכיתה, לבד, כמו פושע מפוחד בכלאו.

בין הספרים והמחברות המונחים על שולחנו הוא יושב, הם כמו החברים היחידים שלו, היחידים שכן רוצים בקרבתו, או ליתר דיוק מקיפים אותו בלית ברירה.

נראה שמח, כאילו לא חסר לו דבר. אך הוא יודע שליבו חש אחרת. מסכה עוטה את פניו, מראה את ההפך מהאמת המצערת את ליבו.

אם רק תסיבו את תשומת לבכם,

ותבחינו בילד בעל העיניים הכחולות שלא ניתן לפספס,

תבינו כמה פספסתם בעצמכם.