המ.

אחד הדברים האהובים עלי בעולם, אם לא האהוב מכל, הוא הקריאה.

תמיד, גם כילדה, אהבתי מאד לקרוא, אך עם השנים החוויה הפכה למדהימה פחות בעיני, ורק לעתים, בתקופות שונות, זכתה מחדש לערכה משכבר הימים. והנה, מאז עברתי לגור עם ארוסי, בבית נטול טלוויזיה במכוון, זכתה הקריאה לעדנה מחודשת. הדבר התגבר מאז החלטתי לנהל מעין "יומן קריאה", בו אני מתעדת בקצרה את תוכן הספר ואת הרגשות והמחשבות שעורר בי. אני מסוגלת להעביר יום עבודה שלם בגעגועים לרגע בו אוכל לפתוח שוב את הספר התורן ולשקוע בו, להזדהות עם הגיבורים ולהתמסר כליל לעולם הזה, הסוער והמרתק, שאינו עולמי אך לרגע אני הופכת חלק ממנו.

והכל נפלא, אלא שהתואר השני שאני מתעקשת לעשות הורס את האידיליה, ולא זו בלבד שאין לי זמן מספק לקרוא, אלא שמאז סיימתי את הספר האחרון, אני גם לא מתירה לעצמי להתחיל אחד חדש, מחשש שלא אצליח להתנתק בזמן, ואבזבז זמן לימודים יקר.

מצער אותי משהו, שבמקום השטייטל טרום מלחמות העולם, רוסיה הצארית או אנגליה מוכת המגיפה של ימי הביניים, העולם הסוער והמרתק אליו אני נאלצת להתמסר כליל בימים אלו הינו העולם של חקר הביצועים.