היום נזכרתי במכתב שרשמתי למישהי. באמצע ניקיונות פסח.. ונזכרתי שרשמתי שם שאני כבר 10 שנים בה"א כל יום בלי הפסקה ואז אמרתי לעצמי" אבל אני זוכרת שנדהמתי מהעובדה שאני שם כבר 10 שנים מזמן ואז בדקתי בת כמה אני וגיליתי שזה בעצם כבר 11 אני זוכרת שלפני איזה 4 שנים קראתי על מישהי שהיתה שם 10 שנים וחשבתי לעצמי ואו איזה פתאט כאילו כבר יש לה ילדים והיא עדיין מקיאה להם בבית והם עוד שומעים.. לא בקטע רע כן ברור שאני מלאת הבנה אבל מבחינת המחלה איזה גועל נפש של מחלה זוץ
והנה אני כבר 11 שנה פאטתתתת אששש
אז זהו אני החלטתי שאני מבריאה את עצמי זהו במקום להמשיך לעשות דיאטות או להחליט מה מותר מה אסור כמה וכו' ואז לא להצליח לבלוס להקיא אולי לצום וחוזר חלילה.
אז ממחר בעז"ה אני מבריאה ומרפאה את עצמי! היום הזה כבר גמור אני עכשיו מתה להקיא אני מחכה שיתפנה לי זמן טוב .
אבל ממחר בעז"ה אני מרפאה את עצמי ואני אוכיח לכולם שאפשרי לצאת מזה לבד שזה הכל בראש וזה החלטה שלי ושליטה שלי ושהמחלה היא לא ישות ששולטת בי היא משהו שאני בוחרת כל יום.
זכרו מה אמרתי אני הולכת להיות בריאה
לעשות את זה לבדדדדדד
בבלוג זה
בכל הבלוגים
