דיי זה כול כך מעצבן,
למה אני צריכה לקבל קרירות ואדישות מהצד השני כדי להבין דברים,
למה אני לא מבינה את זה ככה?
זה הרי כול כך ברור,בגלל זה אני בתוך הבועה האדומה הזאת,
מין הסתם שאני רוצה מעוניינת וטוב לי,
אז למה הספקות?
למה שום דבר לא מספיק טוב בשבילי?
למה אני לא יכולה פשוט לעצור ולהגיד שטוב לי,מכול הכיוונים,
נמאס לי לשאוף ליותר,יותר מידי,לדברים שאני לא אוכל להשיג,
כי תמיד יהיה משו אחר לרצות ויעד אחר להשיג,
אני רוצה להנות ממה שיש לי,
פשוט לעצור ולהנות,בלי לרוץ קדימה.
הפעם פשוט הופתעתי מעצמי, לא ידעתי שאופי שלי כזה נדוש וצפוי,
פשוט קלישאה אחת גדולה החיים האלה,באמת.
פתאום הכול נראה כזה מובן מאליו,כאילו מה פתאום חשבתי אחרת,תהיתי.
זה הרי ברור פחחח..
אובססיה?
מחשבות על העתיד כמה רע עוד מצפה לי,כמה אכזבות,בכי אבל מצד שני גם רגעים משמחים חוויות,
אני מוכנה לזה?
או שהרצון לקבע את המציאות יותר מידי חזק,הפחד שהיא תשתנה ותהיה כואבת יותר,
שהיא תשתנה,שעוד אנשים שחשובים לי ישתנו,לרעה.
אנשים שחשבתי שאני מכירה.
פשוט חבל.
למה אני אף פעם לא סגורה על עצמי,אבל בשום דבר,כול דבר-דילמה,
כל דבר נשקל,יותר מידי,חוסר החלטיות.איכס.תכונות מגעילות.איכס
A melody, a memory, or just one PICTURE