The Black rainbow

ואו.

כול כך הרבה להגיד,אבל בעצם כול קצת.

זה ידוע שאני מזמן לא החלטית.

אולי מעולם לא הייתי.

ומה תכלס אנחנו עושים בחיים?

מציבים מטרות ומנסים למשוך את עצמינו עליהם,

דיי לא רוצה מטרות עוד מעט חופש, פשוט רוצה לנוח.ללמוד להיות ספונטינית ולנצל את הזמן.

לחץ.מכל צד.

בשביל מה כל זה?

רגע קטן של תחושה נחמדה,לדעת שהגשת משו,ומה הלאה?

למה הכול חייב להיות מסודר ברשימה 1.2.3.4

ריבוע קטן לVבצד.

קצת שחרור.מה יש..?

המטרות אף פעם לא יסתיימו וזה מה שטוב.

[האומנם.?]

כי זה מרגיש כמו מסטיק עולה ויורד אבל אף פעם לא מגיע לפח.

סליחה על המטאפורה העלובה.

אני לא צריכה משו גדול.

רק רגעים קטנים של שמחה.הצלחה.

מד שמחהXD

כמו מד בטריה בטלפון.

שעולה לפי מצב רוח.

רק צריכה קצת הרגשת בטחון,

לדעת שיש לאיפה.

למי.

להרגיש.

כי במילא

אני אף פעם לא אהיה מרוצה משום דבר.