היית חבר כל טוב, תמיד שם כשצריך.

תמיד מוכן להקשיב, לייעץ ולהדריך.

בויכוחים בינינו היית זה שהגנת עלי מהביקורת של עצמי תמיד,

ובכל פעם היית דואג שאפסיד.

תמיד מתעניין במה שאני מרגישה וחושבת,

ולמה ובגלל מי אני בוכה וכואבת.

תמיד היית לצידי, אחד היחידים שבאמת היה לו אכפת.

ואי אפשר להגיד שלא התאהבתי בך כמעט.

אבל אז תמיד הייתי נזכרת איך עליה איתי אתה מדבר,

ולא הייתי מוכנה לחשוב שיש לי סיכוי - לא רציתי לעצמי לשקר.

לא רציתי שוב להיכנס לעוד מצב שאת ליבי בסוף שובר.

אז אפילו לפני שזה התחיל, הייתי חייבת לשכוח ולהתגבר.

וזה לא היה ארוך, זה מהר מאוד נגמר.

והבטחתי שמה שלא הרגשתי באותו רגע  - שם זה לעולם נשאר.

ומי חשב שמשום מקום,

לילה אחד מחיי יהפוך לסוג של חלום.

אני, שהייתי רגילה לדבר איתך על בנות אחרות הופתעתי פתאום,

שאני זכיתי להיות מי שבחרת באותו היום.

חשבתי על כמה מדהים היית אלי מאז ומעולם כמעט,

וכמה שניסית רק לא לפגוע, אפילו לא מעט.

על כמה שהרגשתי איתך כל כך בנוח,

היית איתי ברגעים הכי פגיעים וחלשים שלי, ונתת לי כוח.

וכשהקשבתי למה שאמרת, ולשיר,

רק נזכרתי עוד יותר בכמה שאתה מקסים, נחמד ונדיר.

ואז נזכרתי ברגש שטמנתי שם בעבר והבטחתי שלא אחזיר.

ומכל האנשים הכי לא רציתי שאתה תפגע. בשום צורה.

אך באמת שלא הייתה לי ברירה.

והתלבטתי, והיה לי כל כך קשה. לא רציתי שלך יכאב.

וניסיתי את הרגש להשיב, כי ידעתי שיהיה לי הכי טוב איתך עכשיו.

הייתי כמעט בטוחה שיש לזה סיכוי,

אבל לא יכולתי להסתכן שאולי לא אצליח למצוא את הרגש החבוי.

בגלל שלא יכולתי להבטיח, אז הייתי חייבת לסרב ולא מרוע -

אלא כי פחדתי לנסות ובך רק יותר לפגוע.

אז רק שתדע, זה היה בשבילי אחד הדברים הקשים ביותר,

לדעת כמה נפלא וטוב הדבר שעומד לפני ובכל זאת לוותר.