לפעמים צריך לתת לאנשים לעשות דברים בדרכם שלהם, לא לומר מילה, לא להתערב, שיבינו בעצמם.

לפעמים צריך לנער אותם חזק, כי אם לא, הם ימשיכו בדרך למטה, בלי לדעת מה הם עושים.

לפעמים אני זועקת זעקה אילמת על כך שלא ניערו אותי קודם, שלא זעזעו אותי בזמן. ועל כך שזה עכשיו כבר בלתי הפיך.

אמנם שום דבר רציני לא קרה, אבל אולי בעצם ככה רק נוח לי לחשוב.

טעויות או לא להיות.