אוצרת מיליוני חוברות שדחפו לי לידים, בולעת את כל השיט שמספרים לי, גוררת את עצמי להרצאות המביכות, דורשת את השי, השתייה והסנדוויץ' המגיעים לי, הודפת מחשבות אובדניות , זורקת חצי מהסנדוויץ' לפח, חולמת בהקיץ, טובעת בים של חוסר ידיעה, יורדת לפרטים לא נחוצים, כותבת את הפרטים שלי לכל מיני חברות שיציקו לי אח"כ, לומדת על האגרופוביה בהתהוות שאני מפתחת, מקבלת שוקולד, סוכריות, סטיקרים ועדשות מגע, נבלעת בהמון המזעזע, נרדמת בדרך - שינה שתביא לאבדון, סוחבת שתי שקיות כבדות  של חוברות ועלונים, עורקת הביתה, פוגשת מכרים, פוגשת אקס, צורכת קפה, קוראת בעיון מגזיני לימודים למיניהם, רצה לאוטובוס שמתברר שלא שלי איכשהו בסופו של דבר מגיעה הביתה, שולחת ידיים למקרר, תובעת אוכל - אך לשווא, אין אוכל טעים במקרר.