בבית. לא מצליחה להתעניין בשום דבר זולת שינה ועדיין לא מסוגלת לרצות אפילו קצת קפה. אפילו נטול קפאין. כמה שעות של קטילה עצמית. של תחושה שאני גרועה. שאני לא מתאימה. אולי לכלום. לפעמים בא לי פשוט לקחת סומא, אולי זה יגרום לי להרגיש מיושרת עם העולם. 

יש ימים טובים שאני מודה עליהם. יש גם רגעים שאני מבינה שאני בסך הכל מערכת חלקיקים מאורגנת משהו (אם כי לא מאורגנת היטב), שנעה בתוך עולם עם מערכות חלקיקים אחרות. ומשהו כאן מתייצר. לא יודעת מה התפקיד שלי באנושות הזו. אולי אני צריכה לעשות דברים אחרים. או לעשות דברים אחרת. או ללכת למקום אחר. יש לי נטייה תמידית לרצות להיות במקום אחר, שאני תוהה אם היא יכולה לחדול. אולי זה מה שמניע אותנו, אחרת היינו נשארים במקום. ואולי כי לא מספיק טוב.

אני הולכת להשלים שעות שינה.