אני וידיד בבית של סבתא בירושלים. אנחנו הולכים למושבה הגרמנית. איכשהו בלי לשים לב אני מוצאת את עצמנו בבית של חברה, שם יש המון אנשים וכולם צופים בטלויזיה. אני מוצאת את עצמי בחצאית (דבר שכמעט ולא קורה). בין האנשים אני פוגשת מישהי שטוענת שהיא שייכת לבסיס שלי אבל בגלל ניסוי רפואי שקשור לזה שהעששת הגיעה לה לאוזניים היא נמצאת בגימלים במשך 3-4 חודשים. לאחר חצי שעה אומרים לי שהידיד איתו הגעתי הלך, ואני מקבלת ממנו הודעת התנצלות שיש בה ציורים צבעוניים של אנשים שרוקדים פולקה. אני מתרגזת על זה שהוא הלך בלעדי, ויוצאת החוצה לעבר הבית של סבתא.  מתחיל לרדת גשם, אני מוציאה משום מקום כומתה ומעיל צבאי ולובשת אותם על בגדי האזרחיים. אני מצטרפת לצעדה של אנשים שהמטרה שלהם בחיים היא ללכת, איכשהו נשארות רק אני והמובילה של הצעדה, אני הולכת לכיוון אחר במקרה והיא מוצאת אותי. אני אומרת שאני צריכה ללכת, היא שואלת אותי איך הלך לי בפסיכומטרי, אני מוטרדת מהעובדה שאני לא זוכרת (מעניין למה). מכיוון שאני לא זוכרת איך להגיע ליעד שלי, אני חוזרת לבית של החברה. כשאני מגיעה לביתה אני תוהה בתסכול מה איך אני מגיעה הביתה - מתעוררת ומגלה שאני נמצאת בחדר שלי.

מעולם לא זכרתי חלום כל כך ארוך ועלילתי.

רשמתי אותו דקות לאחר שהתעוררתי.

קווים כלליים בחלום: לא יודעת לאן אני הולכת/ לא זוכרת/ דברים קורים מבלי שאני יודעת איך ולמה.

כמעט כל פרט יכול להתקשר למצב שלי עכשיו.