ההיא עם הטאקט, תגיד את הדברים הכי חסרי טאקט בצורה הכי שנונה שיכולה להיות וכולם יקשיבו ויהנהנו. אם יש התלבטות - זו המילה שלה שתהיה האחרונה.

ההוא שחושב במיליון מישורים, בכל רגע נתון יהיה מסוגל לחתוך את השיחה (שעליה לרוב הוא ינצח) ויסכם/ינתח את עמדתו של כל אחד מהדוברים ואף של אלו שאינם, על כל מילה שתגיד, יהיו לו אינסוף אסוציאציות.

העדינה, היא לא יפת נפש, ותמיד מדברת על פתרונות ברוטליים שאף אחד לא מעלה על שפתיו, אף על פי כן לפעמים תביע הבעת גועל שנאמר משהו שנוגד את רוח מחשבותיה.

התיאטרלי, הדיבור שלו משולב עם תנועות ידיים וגוף שזז בהתאם, לעתים יצחק בקולניות, ירים את קולו ואף יזיל דמעה. נראה כאילו הוא משולהב בדיבורו, אך למעשה זוהי אחיזת עיניים, כל רצונו הוא מעט תשומת לב.

מרכיב הפאזלים, הוא יגיד את המילה הדרושה בדיוק כשצריך, ימצא נושא אוניברסלי שהויכוחים ידעכו, יחייך באלגנטיות, עם כל אחד הוא ימצא שפה משותפת, כולם יודעים שהוא חמוד, אבל יותר מדי.