קצת קשה לי עם ריאליזם.

הרים וגבהות של תוכניות,

בעתיד, בפוטנציאל, באידיאל,

וכשמגיע רגע האמת,

אני משתוממת: אז זה הכל?

[סתם לא מחוברת. קדימה, חיים!]

*ביום השואה המוטו הוא לא לשכוח, את יום הזיכרון אי אפשר, זה מתקיף מכל עבר, ההרג הזה, תופעה שקיצה עוד לא נראה לעין, ואני תוהה אם אי פעם יראה.

עוד מישהו שאני מכירה בעקיפין נהרג לא מזמן..