בליל קיץ חם, אפשר להפוך את הכרית לצד השני (הקר) ולהתענג.

עם כרית אפשר לבכות (כמו אלה פיצג'רלד ב-Lullaby of Birdland),

עם כרית אפשר גם ל**** (כמו האינדיאני את ג'ק ניקולסון בקן הקוקיה).

אפשר גם נוצות (במיוחד אם אתה כלב, ואתה מפזר אותן על כל הדשא, אחרי שקרעת את הכרית לגזרים),

אפשר גם מיליון כריות ורודות (במיוחד אם אתה ברבי), אפילו עם הקדשה בפונטים חבוטים להחריד.

אפשר גם מלחמה (מלחמה נוסטלגית מה).

אולי מוטב שאלך לכרית שלי עכשיו.

כי זה או הפוסט הדבילי הזה או פוסט על עליות חדות וירידות חדות ביממה האחרונה, רגעים מחרידים ורגעים מדהימים. קמתי בבוקר, תיעבתי את עצמי, הלכתי לעבודה, נפלתי ברשת ההוגנות של הבוסית שלי, נתפסתי בקורים של חמימות, צלבתי כמה תכונות אופי, חייכתי לכולם, קניתי (עוד) ספר, הרהרתי את עצמי למוות (ועוד כמה אנשים בטלפון).

****קצת ספויילר מצידי, לא?