| |
 הריק שבאינסוף, כל כך קרוב... |
כינוי:
סנדלים בת: 41
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
פברואר 2006
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | 1 | 2 | 3 | 4 | | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | | 26 | 27 | 28 | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 2/2006
[נואש] הגנרל מראה לנו מעבר סודי לשטח האויב, שכיוצאים לשטח הוא אומר: היזהרו מנשק קר, הם לוחמי גרילה, יש להם סכינים. אחר כך בבית קפה אני עם ידיד וידידתו יושבים בקומה השלישית, ואוכלים מרק, אך הקצין שביננו חוזר לשדה הקרב לשעבר כדי לענות למכתבי ענק מחוסרי כתובת. אני הולכת לסייע לו במאמץ המלחמתי. הטלפון מצלצל, אני עונה, האיש בצד השני שואל אם אני כתבת חדשות או משהו, אני עונה לו שכן, בערך. אני וקצין מתגנבים שוב לשטח האויב, הילדים זורקים עלינו אבנים. קצין מסביר לי שזה בגלל שלהורים שלהם לא היו אמצעי מניעה. עכשיו הכל ברור. הולך להיות פה מעניין בימים הקרובים.
| |
|