לילה לבן.

מעלי חגו להן

המחשבות עליו,

על כמה שהוא דומה

לי. השינה ממני והלאה.

כנראה שהייתה שם אופוריה

כי קראתי 4 ספרים ב-4 שעות.

אולי 'ספרים' לא הולמת כאן בעצם,                (ואולי גם אופוריה לא)

היו אלה שני מחזות יווניים, שירה ומעט

פילוסופיה. אחר כך קשה היה להתעורר עם

ההרגשה שאין לי מה לקרוא יותר. אבל יש, תמיד.

אני הולכת על קפקא עכשיו. זה כל כך ברור לי.

היה לי חג יפהפה עד כה, שימשך לתמיד.

ויש בי מין שלווה. רחל כל כך עושה לי

את זה, הפשטות בעיקר, והעצב.

במחזות היווניים היה... באחד

יותר מדי פאתוס, אבל זה

חלק מהעניין, השני,

היה משעשע.

שניהם  היו

רלוונטיים

להחריד.