ספרים שאני בתוכם, נוכחת-נפקדת, כבר יותר מדי זמן:

ז/ורז/ פרק - החיים הוראות שימוש. (משהו טוב).

קפקא - סיפורים. (מזדהה עם כל מה שהוא כותב, כל כך).

אדגר אלן פו - סיפורים - אנגלית. (עכשיו ב'חתול שחור', קראתי מעט מכדי לומר משהו).

אליס בארץ הפלאות המוער (אנגלית). (משהו משהו).

מסעות פילוסופים - הודו והמערב של שלמה בידרמן (ראש החוג של פילו' באונ' ת"א, אאל"ט).

נבוקוב - הזמנה לגרדום. (מעין פרודיה ל'המשפט' של קפקא, משובח).

הפילוסופים כבני אדם - בן עמי שרפשטיין. (אמא קנתה מוזל).

כה אמר זרתוסטרא - ניטשה (הספר נולד לפני 90 שנה בוורשה, והתרגום בהתאם).

בורחס - גן השבילים המתפצלים (וואו אינסופי).

ברטולט ברכט - סיפורי מר קוינר.

אני מניחה שיש עוד.

התחושה של לסיים ספר טוב...  

וכמו גם חלק מהמוזכרים לעיל, יש ספרים שלא מסיימים את תפקידם כל כך מהר, ונשארים לתמיד.