בעמודים הראשונים של הספר "יאוש"

(שם אני נמצאת כל אימת שאינני

נרדמת וחולמת על ים שקוף),

נבוקוב מרשה למודע שלו

להתערב בתת מודע

ולקוראים לדעת

מה הולך לו

בראש.

ימים שלמים של לא לצאת  מהמיטה,           (כמעט)

דפים שלמים של חלומות מטורפים.

מה שמחלות גורמות לי לעשות.

אני לא מסוגלת לקרוא יותר

מעמוד עכשיו. אני הוזה

את העמוד, את הספר,

את הסופר. יושב

בחדר חשוך,

בארץ זרה,

בצהרים,

שותה.