בעקבות כל העניין הזה של לישון (שנזכר בפוסט הקודם) נפלה עלי שנת עילפון,

שינה שלקום ממנה היה בלתי אפשרי כמעט,

כשאני קמה משינות כגון אלה, הכל נראה מעורפל, ויותר מזה - מלאכותי וחסר טעם.

אולי זו לא שנת עילפון, אולי זו שינה של פיקחון.

לפעמים אני לא מסוגלת להחזיר את עצמי לעולם האינסטנט הזה, לא מסוגלת להתאושש,

קירות הבית החשוך שלי נופלים עלי, וכמעט ואין סיבה או רצון להחזיר את המצב לקדמותו,

חזרה בזמן במקרים שכאלו תהיה נסיגה מחשבתית.

הרגעים בפוסט הקודם היו בלתי נגיעים, והם אמנם נשארו כפי שהם,

ובכל זאת, הכל מאז לבש גוונים אפורים...

פתאום שבריריות, פתאום חולשה (עוצמתית כל כך),

מהטונים הכי חולמניים שהיו, הדיבור שלי הפך מלנכולי להחריד.

(עכשיו אני כבר במקום אחר).