מפחיד אותי להגיע לשם,

להיות ניזונה מכאב, כמו שהיא.

הכאב הוא מה שיגדיר אותי

כמו שהוא מגדיר אותה.

גם מההיסטוריות היא ניזונה:

היסטוריה שלמה של כאבים, פיזיים או נפשיים.

היסטוריה של חרטות ומקרי מוות.

היסטוריה שמבחינתי היא בשחור לבן.

והווה, הווה שהוא כלום אלא התרפקות על עבר שכזה.

הווה שרירותי, כפייתי, כפוי

עתיד שהוא אי קיום.

(הנאות קטנות?)