"אם תקח זכוכית מגדלת ותביט במי-השתיה שלך - סיפר לי זאת פעם מהנדס אחד, תראה, כך אמר, שהמים מלאים תולעים זעירות, שלא יכולת לראותן בעינך המעורטלת. אתה תראה את התולעים ולא תרצה לשתות, אתה לא תשתה וגרונך יחר בצמא. נפץ את זכוכית המגדלת שלך, אדון, וכל התולעים הזעירות תיעלמנה, ואתה תוכל לשתות לרוויה" (מתוך "זורבה היווני" /ניקוס קאזאנצאקיס).

לפעמים אני מעדיפה לא לשתות, ביודעין, can't fool myself. לפעמים לא לדעת זו הכחשה, לפעמים אתה יותר מדי מנתח את עצמך ומשתגע, לפעמים אתה זורק ולא אכפת לך מכלום. אני כבר לא יודעת מה טוב, מה המצב האופטימלי, אולי משהו באמצע.