יש אנשים שמזיקים ודופקים, רק בגלל שהם יכולים. יש אנשים שעוזרים רק בגלל שהם יכולים לעשות טוב, בלי שום תמורה. מחווה אצילית אחת יכולה לשנות לי לגמרי את הפרספקטיבה על בן אדם.

אוקי, היה חינוכי עד עכשיו, והנה הווידוי: לא זוכרת מי היה האדם שהעלה לי את הפוסט הזה לראש, בכך שעשה משהו טוב. אוף.

היום שחיתי ושחיתי , מדי פעם הרמתי ראש לנשום, זרקתי מילה פה ושם, השתגעתי פה ושם, אין ספק שהיו רגעים של טירוף, צבאי כזה. ראיתי את כולם דרך המים. הם היו כל כך נחמדים אלי היום, מחייכים, צוחקים, דווקא בקטעים שציפיתי שהם ממש יכעסו, אבל גם להם, לא אכפת להם מכלום. כאילו לא משנה מה אעשה זה יהיה בסדר. "רק אל תשחקי באש" הזהיר אותי גורם חיצוני, בימים כתיקונם כולם גם בבית, גם בצבא, גם החברים, מתייחסים אלי בנחמדות, "סלחנות" עומדת לי על קצה הלשון, אבל זו מילה לא יפה, סלחנות זה לפחותים, לא, זה לא היה זה.

מין עולם טוב שכזה. הא הא.