המוח שלי במצב עירות, הגוף שלי לא.

אני מנסה להזיז את האצבעות שלי,

אבל הכל משותק, מלבד העיניים.

לעיתים מלוות את העניין הזיות למיניהן

ותחושה של קוצר נשימה,

לפעמים אני מצליחה להשתחרר מזה.

בתרבויות מסויימות התופעה מוסברת כשד שמגיע בלילה ומנסה לחנוק את הישן. גם בעולם המערבי יש אנשים שמאמינים שאלו מפלצות/שדים/רוחות שתוקפים אותם וסובלים מהתקפי חרדה לאורך שנים, בעיקר אנשים שחוו את זה בילדות, ויש אנשים שחווים את זה מדי לילה, זה בדרך כלל כרוני(אצלי זה התחיל רק בשנים האחרונות, אולי בגלל הרגלי שינה מגונים ביותר, מי יודע). ההסבר המדעי - בזמן שינה המוח גורם למערכת העצבים להיות משותקת חלקית כך שהגוף לא יפעל בהתאם לחלומות, אצל סהרורים, למשל, המנגנון לא עובד כשורה בכך שהגוף אינו משותק דיו. בשיתוק שינה זה פשוט עובד הפוך -  הגוף משותק כאשר המוח טרם נכנס למצב שינה מלא.

שאלתי אנשים מסביבי, לא מוכרת להם התופעה.

למישהו מכם כן?

זמן: בשפע.

אוכל: בשפע.

מכונית: זמינה.

אנשים: לא זמינים.

דיברתי עם אקסי, הוא הזמין אותי למסיבה פרטית בערב יום העצמאות, אמרתי לו שאני לא יודעת, הוא שאל אם זה בגלל שאני לא [מגדירה את עצמי] טיפוס ש, אמרתי שאולי. אנחנו מדברים עכשיו קרוב יותר משהיינו ביחד.

אני תוהה אם זה בא מתחושת הנואש הלא רצינית שלי, שנבעה מקצת זמן פנוי בשבועות האחרונים, או שאולי הוא תמיד היה בסטטוס.

לא חשבתי שאי פעם אתקשר אליו, אבל אני צריכה אותו ידיד.

אני צריכה למצוא עבודה.

בדרך כלל הוא עייף, חולמני, ויש שיגידו אף יומרני (אני לא מסכימה),

כשאני עייפה באמת, מעירים לי שהמילים שלי הולכות ודועכות,

ולפעמים אני מדברת יותר מדי מהראש, עם מילים לא קשורות.

היום כמעט ולא דיברתי, כשהייתי איתם, אז ביקשתי לרדת,

הלכתי הביתה עם ההליכה העקומה-זמנית שלי (מחמת שרירים תפוסים), מרוגזת במקצת,

ואז אני הייתי זו שהתקשרה אליו, והוא זה שענה לי שהוא לא יכול.

אוף, חבל שהמכונית לא כאן עכשיו.