שיחת טלפון של בוקר

מישהו רוצה שניפגש

רק זיינתי לו את השכל במשך עשר דקות

על כלום, כלום של ממש

שכבות ומעטים של לברוח ממשהו

פטפטנות נלעגת

הייתה לי סיבה מספיק טובה ל'לא' שלי

הוא אמר אותה בעצמו

וגם אני

משהו כאן הולך להשתנות.

תועה במרחבים הגדולים של עצמי,

בלי שום דבר קונקרטי במיוחד להתעסק בו.

אבל אני בסדר.

כן, האבל פה לא מיותר,

(האבל זה שם של לווין).

נקודה טובה: יש לי אח בן 13

היום הצלחתי להוציא אותו ממצב רוח מזופת שהיה בו כבר זמן מה ,

זה משמח אותי.

[התמכרתי לכתב הקטן הזה, עיניכם הרואות].

זה כדי להעביר לכם את ההתלבטות שלי, נחשו מהי.

קצת קשה לי עם ריאליזם.

הרים וגבהות של תוכניות,

בעתיד, בפוטנציאל, באידיאל,

וכשמגיע רגע האמת,

אני משתוממת: אז זה הכל?

[סתם לא מחוברת. קדימה, חיים!]

*ביום השואה המוטו הוא לא לשכוח, את יום הזיכרון אי אפשר, זה מתקיף מכל עבר, ההרג הזה, תופעה שקיצה עוד לא נראה לעין, ואני תוהה אם אי פעם יראה.

עוד מישהו שאני מכירה בעקיפין נהרג לא מזמן..