צומת ספרימה נסענו,

ודבורה עקצתה בכף רגלה,

ואני מצאתי מגזין שירה יומית,

וכל מיני ספרים שרציתי לקרוא שם.

*

ובצהרים חלמתי שמישהו נותן לי יד,

ולוקח אותי הצידה,

לשירותים,

ומנשק אותי

(נשיקה מדהימה),

ואני אומרת לאקס שיש נשקנים טובים ממנו, בהרבה.

אבל החלומות שלי לא אמריקאיים כמוהו,

והסוף קצת יותר ריאלי מאשרבסרטים טיפשיים:

וגם הבחור שנישק אותי

הולך.

כמובן שהבחורים שרוצים אותי (במציאות) אני לא מוצאת בהם מספיק.

אבל הוא (האקס) באמת היה נשקן גרוע.

אני יורדת מהמכונית, נכנסת לבניין, ואז למעלית. הדלתות נסגרות, אני נרדמת (בתוך המעלית). כשאני מתעוררת לאחר כמה שעות/דקות אני מוצאת את עצמי במקום החשוך לחלוטין הזה חושבת על הא' שמחכה לי למעלה בדירה ועל הא' שמחכה לי במכונית, אובדת עצות באשר על איזה כפתור ללחוץ עכשיו, אני לוחצת על כמה באקראי. הא' שלמטה מביט בשעונו בדאגה, הא' שלמעלה טרוד בשלו אך גם בי מעט. בחזרה לחדר החשוך שלי.

[הפעם זה התחיל בתחושת נימול בראש, ידעתי שזה הולך לקרות. כבר שנה מאז התקופה האחרונה בה היו לי הזיות. לרוב זו מציאות קיימת שמשנה צורה לקונספט של חלום. חצי חלום צלול עם קצת מאפיינים קלים של שיתוק שינה. תמיד במצב של טרום/פוסט שינה, בטח קשור לשינה הפחות סדירה שלי בשבועות האחרונים. בדרך כלל אלו הזיות מטרידות, מטריד עד כדי כך שאני תמיד מנסה להעיר את עצמי. ובכל זאת, נכנס לקטגוריית החלומות.]

משחק כדורגל טורקי.

יאיר השיג לנו כרטיסים מצויינים,

אבל אני לא מוצאת אותו ויושבת במקום אחר.

ילדים יושבים על הגדרות.

אוהד צעיר קופץ למים בראוותנות.

השדרנית מקבלת בלקאאוט ומתבלבלת,

היא שוכחת מי נגד מי.