על הימים חסרי המשמעות שעוברים עלי? שלושה ימים אני לא עובדת (התפטרתי) וזהו, אני נופלת מחוסר מעש? יום ראשון דיכאון, יום שני עצבני, והיום נעתי בין ריחוף לבין ניקוי ההקאות של הכלב (מלהיב), אבל מחר אני הולכת למקום יותר טוב, לתל אביב, לטובת שופינג לדירה חדשה (לא שלי). שלושה ימים ומה שאני עושה זה לקרוא פה ושם, לראות טלוויזיה (בהוט הסרטים לא משהו) ולישון. הגישה הפרודוקטיבית הזו הורגת אותי. פרודוקטיביות זה להכין בראוניז (שיצא לא אפוי במקצת), להוציא כלים מהמדיח, להוציא את הכלב, ולתלות כביסה (כן, מנצלים אותי כאן למטרות האירגון).

הו, טבע יפהפה יש לי בגינה, אידיליה מרהיבה (ולחשוב שמחר כבר נובמבר): יונקי דבש ניקרו בעצים שעלוותם כבר החלה מצהיבה, שתי דבורים התעופפו להן, הכלב החולה שלי התנמנם לו, צופר של רכבת נשמע מרחוק, מטוס עבר בשמים לכמה שניות, רק חסר אותי יושבת שם עם איזה מחשב נייד וכותבת סיפור קצר או ספר. למען האמת היה קצת קריר אז ישבתי שם ואכלתי מרק, גשם לא ירד, הייתה זו שעה של אחר הצהרים.  

ממשיכים בסאגת מצב העננים, והרי (טרי מהיום):

שני פוסטים שכתבתי, התחתון - מאתמול, העליון -  לא זוכרת ממתי. משום מה לא רציתי להעלות אונליין, טיפשי למדי. לקרוא אותם שוב זה כמעט כמו חלומות, יש משהו מעניין במבט שני (אהם אהם( בפאזה אחרת, איזה יופי שאפשר בבלוג שלך לצלול לתוך עצמך. מה גם שהיום עשיתי מעשה, מה גם שהיום מתחשק לי לפרק לגורמים ולהבין מאיפה דברים הגיעו לכאן ולאן הכל נעלם לי בחצי שנה האחרונה, נדמה כי מאז השחרור אבד לי המעוף. מעוף - מילה פלצנית משהו אשר טומנת בחובה הרבה, אולי הכל, סטיתי לגמרי מהנושא

1

הייתי היום ליד מישהו מפעם

פעם היינו חיבוקים ונשיקות (ידידותיים אמנם)

מאז שכחנו שאנחנו מסוגלים, היה קפוא ביננו,

רק מילים של אדמיניסטרציה,

ועכשיו זה פה ושם,

אני הכי אמיתית שאפשר, אבל זה לא הולך איתו.

[ולנושא אחר] חלמתי חלומות על עזה, הבוסית שלי מעכשיו הייתה השלישה, שדחתה את הגיוס שלי בשבועיים, וכל הבסיס שלנו היה מלא בפרחים ובמכוניות ערביות והיה גם שלג (שהוא מוטיב חוזר בחלומות שלי לאחרונה). פאק. השחרור שלי היה לפני חצי שנה.

2 

הליכה אוטומטית למטבח, (עוגיות). זוכרת את כל החלומות שחלמתי, מתלבטת אם לכתוב אותם או לא, מחליטה שאין בזה תועלת (אה!) ועכשיו הזיכרון שוב... אני לא זוכרת.

רק משום שאין להם ממשות טכנית (לא מחשבתית) הם יכולים לתפקד כאוטוריטה נפרדת שכמעט ואין לה השפעה על הקורה במצב ערות אלא אם כן אתה מתאמץ ממש (או שאתה נוהג להתעורר ביקיצה טבעית ולא חותכת).

נזכרתי.

ר' סיפרה את עצמה, ביקשתי ממנה שתספר גם אותי, הלכנו לחדר, נעמדנו מול המראה, היה שם דלי שהתפתח לאמבטיה שבה היה תינוק מת, ואז עשרה תינוקות מתים וברקע את השיר there was a house in new orleans...  ומלחמה, שוב בשלג .

חיפשתי באינטרנט: שלג: אכזבות.

[מאמר מוסגר על פירוש חלומות: אמא שלי לא מאמינה בסמלים אוניברסליים בחלומות, היא אומרת שצריך לשים את עצמך בתור אובייקטים שונים בחלום, כלומר - כל חלק בחלום הוא בעצם אתה. גם דברים "מבחוץ" שנכנסו אליך.] אני התינוקות המתים, אני השלג ואני המלחמות.

זה לא איך שזה נראה, אני בגישה קונקסטרוקטיבית, להעלים את הרוע מהחיים שלי.

לא הצלחתי לקרוא בימים האחרונים, אפילו לא עיתון

יש לי בית ריק עד הסופ"ש הבא (מפגשים של חורף אפשר לעשות בו, עם תה נהדר ועוגיות)(

אנשים מתים בשלשות

אנשים מצפים שאעשה משהו (בלי קשר לשורה הקודמת)

אני נבלעת בשיגרע

עכשיו זה זמן טוב לשבור

אני תוהה לאן

רק להחליט

לויסלבה שימבורסקה יש שיר נהדר

אביא אותו כאן בהזדמנות

סליחה)_

 עננים עננים (בחשיפה הכי ארוכה שיש במצלמה, משום מה)

[אבל זה לא ממש מעביר את התחושה של הגשם שהיה דקות לפני]