אם להסמיק זה אנושי, אז אני מאוד אנושית; אם להילחץ זה אנושי, אז אני אולטרה-אנושית; אם לחלק את הזמן בצורה לא נכונה זה אנושי, אז אני טְרֶה-טרה-אנושית; אם להגיד את הדברים הלא נכונים, אז אני מוצ'ו אנושית; אם לטעות זה אנושי, אז אני סופר-בת-אדם.

אני מנסה לחשוב על פאנץ' ליין לפוסט הזה. אולי שאני לא רוצה להיות "אנושית" בכל הדברים האלה, שהם גורמים לי לרצות לא להיות, שהם גורמים לי לאהוב אנשים אחרים שטועים, רק כי הם עוזרים לי להעלות את הערך העצמי שלי, שאני תוהה אם צריך בכלל להתעקש עם עצמך, להילחם בכל החולשות האלה שחולשות על החיים.

הגנטיקה הזו דפוקה לי מדי

האקסים צצים מכל עבר

הצלחתי ליפול בבור שחפר היטב התת מודע

הסופר אגו (הרעוע) שלי לא הפסיק להאבק

אבל תשו כוחותיו

הכימיה וכל השאר הכריעו אותו

שילוב מנצח בדרך לתהום

אולי בתחתית אמצא אוצר