| |
הריק שבאינסוף, כל כך קרוב... |
כינוי:
סנדלים בת: 40
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
נובמבר 2011
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 11/2011
ובכל זאת אוהבת כאן
את הצלילות של שש בבוקר מהצד של הלילה. את פיסת הים הכחול שפולשת אל הפריים. את המרפסת הקרה עם הספה והכריות. את מה שמאפשרים האופניים. את החברים שהתדר שלהם הפך להיות ברור ורחב יותר. את שלושת ההמבורגרים הקטנים. את היכולת שלי לתמרן בין הכל. את מעט הכסף שחסכתי לטיסה עתידית. את העובדה שאני עובדת עם טקסטים, שזה העיסוק שלי. את רגעי גילוי הלב של אנשים שלא עושים זאת בדרך כלל. את המילים הנרדפות. את הפשטות שמקיפה את כל העניין הזה שמתיימר להיות מורכב. את הרגישות שממאנת לקחת חלק בהאחדה.
| |
ללמוד לנגן את הסונטה הפתטית של בטהובן
לאהוב עד הסוף
להגיע לניו יורק ולפריז
להכין את כל הדברים בזמן
לישון לפני מחר
לכתוב את הספר
אולי בניו יורק תהיה לי דירה עם פסנתר ושותף צרפתי וזמן לכתיבה ושינה נורמלית ואהבה
| |
לדף הבא
דפים:
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
