רק תבחרו איפה ומתי, ומי יהיו החברים שלכם, ואיך יחנכו אותכם ההורים שלכם, ובאיפה תלמדו, ואיפה תשרתו, וכמה מחוברים אתם לעולם, ואילו סמים, ואילו עיתונים, ואילו ספרים, ואילו בלוגים, ואיזו מוסיקה, אבל לא באף אחד מאלה תמצאו אותה. איפה כן? לדוסטוייבסקי תשובה אפשרית ב"החטא ועונשו", אבל זה יהיה קצת אכזרי מצידי לגלות כאן את הסוף.

אני, לעומת זאת, צריכה לפתוח קטגוריה של "זיוני שכל".

דיברתי פעם עם סניטר בבית חולים, הוא אמר שגופות של ילדים זה הדבר שהכי מזעזע אותו. בטלויזיה כבר רואים גופות בלי שום צנזורה, הרים של גופות. אני מתקהה, אני לא מצליחה לתפוס את גודל הזוועה. מהדהד לי בראש שזה אסון טבע, הכל מאוד שביר כאן בעולם הזה.

נראים כאן בבירור שני הצדדים של הגלובליזציה. אפשר ליצור קשר, אפשר לסייע, אפשר לראות. אפשר לראות, אפשר להזדעזע, אפשר להזדעזע פחות, אפשר לעבור הלאה לסדר היום, אפשר שילדים קטנים יראו גוויות בטלוויזיה (אולי אפילו מבלי להבין), מצד אחד אתה לא רוצה לשקוע בזה, מצד שני אתה לא יכול להתעלם.