קצתי בחיי מבלוגינג.

היו שלום.

*הבלוג ככל הנראה ימחק בימים הקרובים.

נתתי לה את הכרטיס אשראי שלי, ואת הפלאפון,

היא נעלה אותי בבית וזרקה לפח את העיתון של הדרושים (לא במתכוון).

אחותי.

כאלה הם יחסי הגומלין.

אז זה מה שיש לנו במקלחת:

קרמה, בטעם קיווי;

קרמה, בניחוח פסיפלורה;

פלמוליב, בריח אפרסק;

פלמוליב, בריח תה ירוק, מנדרינה וג'ינג'ר (אוי, נוראי - לא מומלץ!).

אני לא מסוגלת לשים על עצמי שום דבר מלבד הפסיפלורה, כל השאר מגעילים.

נגעתי היום בגבולות של יאוש,

(מוזר שזה קרה דווקא אחרי שהזמינו אותי לשני ראיונות עבודה),

ואז שתיתי משהו ארבעים אחוז,

ואז ישנתי שנת עילפון,

ואז המתה חזרה לתחיה לכמה שניות,

ושוב התנסכה בי תחושה של עצב, זמנית.

אולי זה בכלל קרה אתמול, העניין עם העלאת המנוחה.

שלא תטעו, היא לא הייתה קרובה אלי במיוחד.

ובכל זאת, מוזר שיש לנו קבר לבקר בו מפעם לפעם.