המוח שלי במצב עירות, הגוף שלי לא.

אני מנסה להזיז את האצבעות שלי,

אבל הכל משותק, מלבד העיניים.

לעיתים מלוות את העניין הזיות למיניהן

ותחושה של קוצר נשימה,

לפעמים אני מצליחה להשתחרר מזה.

בתרבויות מסויימות התופעה מוסברת כשד שמגיע בלילה ומנסה לחנוק את הישן. גם בעולם המערבי יש אנשים שמאמינים שאלו מפלצות/שדים/רוחות שתוקפים אותם וסובלים מהתקפי חרדה לאורך שנים, בעיקר אנשים שחוו את זה בילדות, ויש אנשים שחווים את זה מדי לילה, זה בדרך כלל כרוני(אצלי זה התחיל רק בשנים האחרונות, אולי בגלל הרגלי שינה מגונים ביותר, מי יודע). ההסבר המדעי - בזמן שינה המוח גורם למערכת העצבים להיות משותקת חלקית כך שהגוף לא יפעל בהתאם לחלומות, אצל סהרורים, למשל, המנגנון לא עובד כשורה בכך שהגוף אינו משותק דיו. בשיתוק שינה זה פשוט עובד הפוך -  הגוף משותק כאשר המוח טרם נכנס למצב שינה מלא.

שאלתי אנשים מסביבי, לא מוכרת להם התופעה.

למישהו מכם כן?

זו כבר שורה שמסתובבת לי בראש מזה ימים,

וצצים עוד ועוד מרגע לרגע.

הקטע  הדבילי פה באמת, זה שאני לעתים מוצאת את עצמי משתפת איתם פעולה.

אנושי משהו. אולי הצד המכוער של האנושות.

יש לי נטיה להתייחס לדברים בסלחנות.

אני מדברת על רכילות, התרברבות, התיימרות, זלזול גלוי או מוסווה, נוקבות יתר, התנצחות מיותרת, פלצנות (ועוד).

לא רוצה להיות בתוך זה.

אני פועלת אוטומטית מהתת מודע,

ואחר כך - מתחרטת.

משהו פה לא מסתדר.

כל מה שטחנתי לעצמי במוח על ספונטניות,

איך אפשר ליצור שיחת טלפון באופן בלתי נשלט?

שיחה שמחזירה אותי חודשים אחורה, ג'יסס.

עכשיו אני צריכה לשאת בתוצאות.

אני: רוצה ללכת לים?

(הולכת לישון, סוג של שנ"צ)

הוא (בהודעות): בשקיעה או בלילה?

הוא: עם בגדים או בלי?

הוא: מתי לאסוף אותך?

(מתעוררת, ושומעת קוליות, וקוראת כתובות, ומתקשרת, ומוציאה לו את החשק (לא במתכוון, באמת), והוא מבטל).

בסופו של עניין הלכנו, אבל בפעם אחרת.