"הוא ישב איתי על השיעורים. הוא עבד איתי על חזקות, שברים ונעלמים"
(יובל נוביק, בתו בת ה-10 של אשר נוביק ז"ל ממושב כנף, שנהרג בלבנון, מתכוננת לתחילת הלימודים)
הוא ישב איתך על שיעורים
וכפי שאמרה אמך, למדתם ביחד מתמטיקה
שמעל לגילך.
טוב שכך
טוב שלימדך חזקות -
שתהיו שתיכן חזקות
טוב שלימד שברים -
שתדעו לאסוף עצמכן מן השברים
טוב שלימד
כי הוא בין הנעלמים.
וזה מזכיר לי שיר של זביגנייב הרברט
תרגם מתרגמו המופלא של הרברט, דוד וינפלד
המורה לטבע
אינני יכול להזכר
בפניו
הוא עמד גבוה מעלי
רגליו הארוכות פשוקות
ראיתי
את שרשרת הזהב הקטנה
המיקטורן האפור
והצואר הדק
שאליו חוברה
עניבה מתה
הוא הראשון שהראה לנו
רגל של פגר צפרדע
שאם מחט נוגעת בה
היא מתכווצת בעוית אלימה
הוא הכניס אותנו
דרך מיקרוסקופ מזהב
בסוד חיי האישות
של סב-סבינו
דג הסנדל
הוא הביא גרעין שחור
ואמר: קרני שיפון
בעידודו
הייתי לאב
בגיל עשר
כשאחרי צפיה דרוכה
צץ מערמון שהושרה במים
נבט צהוב
והכל סביב
פצח בשיר
בשנה השניה למלחמה
הרגו את המורה לטבע
הפרחחים מההיסטוריה
אם עלה השמימה -
אולי הוא מהלך עכשיו
על קרני אור
גרובות גרבים אפורים
עם רשת ענקית
וארגז ירוק
שמדנדן מאחור בעליזות
אבל אם לא עלה השמימה -
כאשר אני פוגש בשביל יער
חרק שמטפס בכבדות
על תלולית של חול
אני ניגש
רוקע ברגלי
ואומר:
- בוקר טוב אדוני המורה
תרשה לי לעזור לך
אני מעביר אותו בזהירות
ומביט אחריו ארוכות
עד שהוא נעלם
בחדר המורים האפל
שבקצה מסדרון העלים
(מתוך: דו"ח מעיר נצורה, ספריית פועלים 1990)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
