הדוד סאם\סאמי היה אמור להיות הפוסט האחרון של פלסנט גריי.
הפוסט נכתב יום לפני שהוענק לו החופש ועם זאת אינו מסכם תקופה של
שלוש שנים בשירות קרבי ולכן יש לו מילים אחרונות לומר.

במהלך הכתיבה פלסנט גריי השתדל לא לצאת מהמסגרת האפורה
שהציב לעצמו. בהתחלה לא היו תנאים מוגדרים ליומן, אבל תוך כדי יצירה
הוא נעשה תכליתי ועזר לו ליצור סדר בבלאגן.

כל זה למרות שהרבה לסטות מהתכנון:
לשעשע, לזעזע ,להתפלסף ,להתחכם ולפרוק זכרונות.

אפילו ניסה לכתוב שיר וסיפור ערפדים קצקצר.

הוא מילא את היומן בזכרונות שלא קשורים בצורה ישירה לצבא

וכאלה שלא קשורים בכלל.

תוך כדי היה ניסיון לצור אוירה, שגם הקורא ידע על החוויה והתחושות

של חייל קרבי.

באופן כללי פלסנט גריי הוא יצירה מלנכולית, שרובה תמונות
מתסכלות, מגוכחות, מטרידות ואפורות. הכל משולב עם התיימרות

לחנך ולהטיף מוסר.

הסאגה הפלסטינית 1 2 3 מציגה אותו באור הכי חזק.
[למרות שתאוריית הברגים קשורה יותר למערכת עצמה ופחות לשטחים]
החצי הכי משמעותי מהשירות של פלסנט גריי עבר בשטחים.

בעיקר בשכם וברמאללה

דמותו של פלסנט גריי נמנעה מדעות פוליטיות ישירות
הוא מסתורי, אפלולי, יצירתי, דינאמי, לוחמני, מרדני ואצילי.
והוא מודה לכם.

שלכם,
ידידכם האפור.