מחשבות מפוזרות מעולם שצבעו ירוק אפור |
| 10/2006
פק"ל הזיות
הוא כבר היה מת.
הוא כבר היה מת לפני שתי דקות.
ראיתי כבר איך אני אחסל אותו, אוציא ממנו את מנת החיים הקטנה שלו.
ברגע שהוא הגיע לשטח שלי, ידעתי שאני הולך להרוג אותו.
זנחתי כבר את כל החרטא הזה של מוסר ורחמים מזמן.
עוד שחור אחד לאוסף.
השאלה היחידה הייתה "מתי? ואיפה?"
תאכלס, לא באמת היה אכפת לי מה תהיה זירת הרצח. והנה אחריי שתי דקות ארוכות של המתנה וסבלנות הוא חזר, ולא רק זה הוא גם התיישב על הברך שלי והתחיל לשפשף את הרגליים הקידמיות שלו כמו איזה סוכן מכירות תחמן שהיה מציע לך לקנות ממנו חתיכה מהאוקינוס.
ידידה ספרה לי שבקורס חובשים הייתה להם הרצאה על חרקים למניהם, עכבישים, דבורים, יתושים ובין היתר זבובים. כשהזבוב יושב עלייך ומשפשף את הרגליים הקידמיות שלו, זאת דרכו היחודית להפריש צואה.
הבנזונה מחרבן עליי.
וזה עלבון שאני לא מוכן לשאת, יש גבול, קוים אדומים, אחריי שעברת אותם, אין לך דרך חזרה. אני הולך לשלוח אותך לגהינום הזבובים, שם בטח מענים אותם אלמנות שחורות לנצח.
הרמתי את היד והתחלתי לקרב אותה בעדינות הגעתי לטווח המדוייק. "אתה צריך להיות חתיכת זבוב מטריקס כדי להתחמק ממני עכשיו"
*ספלאש*
הרמתי את היד, הזבוב ברח. ואיתו שארית הכבוד העצמי שלי.
| |
| |
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
