יין, טעם מתוק על השפתיים שלך.

וגם השמיים קבלו גוון אפוקליפטי.

כמעט מושלם.

נכנסנו לאגדה, מחזה עם תפאורה ותחפושות.

אפשר לומר שזה אחד הלילות היפים שהיו לי.

וכשנפגשנו שוב, לא הייתי צריך מילים שתביני.

מהמבט הראשון כבר ידעת את מה שיבוא בהמשך.

למרות זאת, חיכתי לרגע הנכון להוציא את הטקסט.

"היי.. אחי, לא משהו רומנטי, סתם יושב עם ידידה"

אפשר לקרוא לזה אכזריות, השתדלתי להיות עדין.

על אותו ספסל שחלקנו סודות אפלים וכאב.

בדיוק על אותו אחד, התוודתי בכנות.

"לא רוצה שנשאר ידידים, לא רואה בזה טעם.."