בתור לאוטובוס הישיר לירושליים עמדו לא יותר מעשרים אנשים ואני ביניהם.
לא הבחנתי שהשניים שיגלמו תפקיד ראשי בהמשך המערכה הם ערבים.

בכל אופן אי אפשר היה לפספס שהם מתקשרים בצורה של תנועות, קטלגתי
אותם כזוג חרשים והמשכתי ברצף מחשבות לכיוונים אחרים.

נקח כמה דקות אחורה, אני שם עין על מישהו, שיככב כדמות מפתח בעלילה.
נקרא לו "חייל גיבור" הבחנתי בו כי מרוח לו על הפרצוף לוק כרזמטי בוטה.

אחרי כמה דקות בתור, חייל גיבור מחליף מילים שקטות עם לובש מדים אחר,
הם מגיעים להחלטה ושניהם ניגשים לאחד החרשים.

חייל גיבור פונה אל החירש "אפשר לראות מה יש לך בתיק?"
החירש לא מבין בהתחלה, אבל בעזרת תנועות וסימנים, הוא מהנן ומשתף פעולה.

"סליחה! אתה עובד פה בבטחון?"
נשמע קול גברי עמוק, הקהל מסתובב.
הקול שייך לדמות האחרונה בסיפור, שיקרא כאן - אזרח הגון.

"לא, אבל אני בתפקיד 24 שעות" משיב חייל גיבור.

"תפקיד?! זה שאתה לובש מדים לא מקנה לך את הזכות להשפיל אנשים ככה!,
"חוץ מזה אני גם חייל במילואים, זה לא אומר שאני אתחיל לפתוח תיקים של זרים."

חייל גיבור חושב רגע ועונה "כנראה שאתה לא אזרח כלכך טוב."

אזרח הגון אומר בזעם "אני אזרח יותר טוב ממך! מי אתה חושב שאתה? חוצפן!".

חייל גיבור מחייך ,מושיט יד לכיון הערבים. "תודה לכם" הוא אומר,
הערבים מחייכים במבוכה וכולם לוחצים ידיים.

מעלה מחשבות.