מחשבות מפוזרות מעולם שצבעו ירוק אפור |
| 5/2008
פילוסופיה בשנקל.
אני מודה שהתחייבתי בפני עצמי לסיים את:
תאוריית הברגים.
אלמנה ליום אחד.
רימון בגן ילדים.
לכל אחד מהם יש כבר שלד ובסיס. וקיום כמעט מוחשי אצלי בראש.
אם זאת, אני רוצה לדבר על נושא אחר שמטריד אותי זמן מה.
ראשית נפיל עלייכם פצצה, תסכימו איתי שקשה להביט למציאות בעיניים?
שאלה:
ומה בקשר לרצון לראות את הדברים כמו שהם, צלולים ושקופים בברכת החיים?
מעבר לכל השטיפת מוח\רעיונות שתולים\לחץ חברתי שאנחנו מוקפים בו.
אזהרה:
חרא יכול לצוף למעלה ולזהם לך את הנוף הפסטורלי.
גם לא בכל אחד יש את, נקרא לזה - הכמיהה לאמת.
המחמאה הכי גדולה שקבלתי מאחת הקוראות היקרות שלי הייתה:
"הכתיבה שלך כלכך לא ברורה, היא משהו בין חידה לשירה"
אני יצור פרקטי מטבעי, אני מחפש תכלית לדברים שאני עושה.
גם לבלוג הזה יש מטרה, אולי לא ייעד ספציפי - אבל כיוון כללי יש.
מה שבטוח, קקה לא יצוף בממלכה האפורה שלי.
המקום הזה סגור למשלשלים.
| |
| |
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
