נוק נוק.
מי שם?
צה"ל.

את הדרך לייעד אנחנו עושים בהליכה, בעלייה ובד"כ עם משהו כבד על הגב.
למשל פק"ל פריצה[ אוסף של גרזנים ומיכשור שיכול גם לפרוץ כספות]

למקרה שהנימוס המחייב לא ישכנע את בעל הבית לפתוח את הדלת ב 3:00 בלילה

לקבוצת זרים חמושים ומזיעים.

את הייעד בוחרים בגלל התצפית שיש לו על שטח מסויים, בגלל אינדיקציה
מוקדמת על אחד הדיירים או סתם כי המשפחה ליד נסעה לחופשה בג'מייקה.

לרוב זה הולך ככה:

- כניסה לבית. [תינוק בוכה ואישה זקנה מטילה עלינו קללות בערבית]
- מסבירים לבעל הבית את התכנון ל 24 שעות הקרובות.
- סורקים את הבית ואת הדיירים למקרה של הפתעות לא צפויות.
- מבודדים את המשפחה בחדר אחד, מציבים עליה שומר, ולוקחים מכולם את הפלאפונים.
- מרכיבים עמדות על כל חלון ומציבים שומר.
- אופציונלי: מתלוננים על הריח החריף מתוק של נרגילה, קפה וכפות רגליים.

פעילות מסוג זה נקראת "אלמנת קש".

ההיפוך המוחלט מדחליל קש.
בזמן שהדחליל עומד באמצע שדה תריס ומפחיד עורבים.
האלמנה לא יוצאת מהבית - בוכייה על בעלה המת.
מחכה בשקט לעורבים שיגיעו.