הפעם הראשונה שבצענו תרגיל אז"ר [אויב זרק רימון] הייתה בתחילת הטירונות.
היינו בסוף מסע של 20 ק"מ והמ"מ חפר חפירות של קצינים, בנתיים ידידכם האפור
שקע במחשבות על כנפיי עוף בצ'ילי.

באמצע המונולוג על המסע המוצלח והחשיבות של התמדה השקעה וחרטא דומה
המ"מ הטיל פקפק [רימון דמה] על הרצפה.

מישהו שלא חשב על צ'ילי שם לב לסכנה: "רימון!"
המחלקה התחילה להתפזר לכל הרוחות והפצוע [הבחור שהיה הכי קרוב לרימון]
זכה להמשיך את הדרך לבסיס על גבי אלונקה.

לא חייבים לחצות לגדה השניה כדאי לדעת שקיימים יישובים יהודים במרחק של
מאות מטרים מבירות טרור של פלסטינים.

רבים ממוצבי צה"ל ממוקמים בתוך היישובים עצמם, מתוכם אנחנו יוצאים
לפעילות השוטפת. בזמן החופשי קונים במכולת הקרובה חלב לנסקפה.
שתנובה יסלחו לי על הפרסומות השלילית, אבל למדתי בצבא שהחלב

של טרה הרבה יותר טעים.

יוצא לנו לעשות המון תרגולות של הליכה והתקלות ביישובים עצמם.
כל פעילות דורשת תרגולות מקדימות - קשה באימונים, קל בקרב.
למרות שאני אישית דוגל בשיטת הוותיקים: קפה באימונים, נס בקרב.

באחת התרגולות מצאתי את עצמי צועק "רימון!" כשאני מדלג מעל נדנדה
ונוחת על מגלשת ילדים.

פאק, כמה שזה הזוי.