כן, אני מעדכנת שוב, יחסית מוקדם, לא אחרי שנה או חצי שנה.

הפעם אני מעדכנת מגישה אחרת, פחות עצובה, יותר מבולבלת.

אני הולכת לראיונות עבודה, הבטחון שלי מתעצם ואני יכולה לדבר שעות, כמו שאני כותבת כאן ואני מופתעת, ובאמת הרבה רוצים אותי אצלהם.

זה מוזר לי, כי שנייה לפני זה, אני בבית שומעת שירים עצובים וחושבת על כמה שאני מפחדת מהבחוץ וכשאני באמת שם, זה בסדר, אני מסתדרת ואני מלאת ביטחון. אז אני חושבת שכן הצלחתי, כן הצלחתי להתגבר עלייך, כן הצלחתי לעבור הלאה, כן הצלחתי לבנות את עצמי.

לא ציפיתי שזה יהיה כלכך מהר, והבעיה הכי גדולה שלי זה מי לבחור, כי כולם מחפשים אותי, כולם צריכים אותי, והבטחון שלי עולה בשניות.

אני לא יודעת במה לבחור ולאן ללכת, ואני עוד מופתעת מכמה כלום שהיו לי בחודשיים האחרונים ואז יש לי שבוע מטורף שאני נוסעת מעיר לעיר ואני בסדר עם זה, מי אני בעצם? מה קרה תוך שנייה?

בעיר שלי לא היו לי כלכך הרבה אופציות ופחדתי שאם בעבודה מסויימת לא אעבוד אז אין עוד, כי באמת אין עוד, זה חורף וקשה.

וכאן כלכך הרבה אופציות ואנשים נחמדים, אני בעולם מקביל, בסדר?

בנוסף לזה, כמובן שיש אותו, אני מנסה בכוח להרחיק אותו ממני למרות שהוא גר 10 דקות ממני, אני מנסה להתעלם מההודעות שלו, כי אני לא מעוניינת יותר, החלטתי החלטה, וזאת ההחלטה הכי בטוחה שיש לי כרגע, אבל הוא לא מפסיק לנסות ואני מתחילה להטיל ספק בהחלטה הכי בטוחה שיש לי, קצת סותר, כן.

בינתיים אני נהנית, אני נהנית לטייל ולדבר עם עוד אנשים חוץ מהשותפים שלי, ואני גאה בעצמי, כי עברתי תוך שניות מגוש בדידות על הספה שמלא בפירורים של צ'יפס לבחורה רצינית שחופפת את השיער ומתלבשת יפה ומדברת עם ביטחון, בחיי שאני לא יודעת איך זה קרה.

מחר יש לי עוד טיולים ועוד סידורים ועוד מקומות חדשים שמעולם לא הייתי בהם ואני צריכה לגלות איך מגיעים לשם.

אני לא עצובה יותר בגללך, מדי פעם אני נזכרת בך כשאני עוברת על חשבונות של בזק, כי התחברנו לשם ביחד וזה היה הדבר הכי רציני שעשיתי עם בן זוג.

אבל זה קל יותר עכשיו, לא לחלוטין, אבל היי, התגברתי עלייך. 

גם על זה אני גאה בעצמי, רק למדתי מזה ובגרתי.

אני שמחה שזה לא פוסט עצוב, אחרי כמעט שנה רק עם פוסטים עצובים, הגיע הזמן ליותר אופטימיות.

יום טוב/ לילה טוב.