טוב לי איתו, אני מאושרת, אני באמת יודעת שהוא אוהב אותי. זה עוד לא קרה.

הכל נהדר, אבל זה לא מספיק, זה לא הכל, אני עדיין לבד, אני עדיין צריכה חברה, אני עדיין צריכה אנשים סביבי שקוראים לי חברה.

ולא, לא אלך בדרך הקודמת שעשיתי והתחברתי עם חברים של חבר שלי, שה לא הפתרון. כן, כמובן שהם אנשים נהדרים, אבל זה לא אמיתי מספיק, ולא אפגוש אותם בלעדיו, אני מכירה אותי.

אני צריכה אנשים שהם שלי כביכול, אני לא יודעת איפה מוצאים.

מה שמחזיר אותי לשאלת השאלות מאז שעברתי לעיר הגדולה, איך מוצאים חברים אחרי גיל 20? כן, יש פאבים, יש עבודה, אבל זה לא זה.

האנשים שאני צריכה, שאני מתחברת אליהם הם קצת מיוחדים, הם אנשים שעברו לא מעט ובדרך כלל הם צריכים להתמודד עם דברים לא פשוטים, מנטלית, חברתית, בדיוק כמוני. וזה לא משהו שקל למצוא, כי זה לא חלק בך שאתה צועק אותו, זה חלק בך שאתה מעדיף להשתיק ולהעמיד פנים שלא קיים. וזה לא חלק שניתן לראות, כל אחד יכול להיות כזה, ואני צריכה מעין לנחש אם האדם שנמצא מולי זה האדם הנכון בשבילי, זה מאוד מפחיד אבל אני עושה את זה בכל מקרה.

וגם, עם האנשים הנכונים זה פשוט קורה, החיבור המיידי הזה, ההבנה הזאת שזה אדם שאוכל להתחבר אליו. כמו עם האנשים שעברו איתי את הדרך שלי עד עכשיו, זה פשוט קרה ויום אחד אני אומרת תראו, זה החבר הכי טוב שלי. אני אתן לזמן לעשות את שלו ואני אמצא אותם, ואוכל להתקדם עוד לדרך הנכונה שלי בחיים, ואם אוכל לעזור להם תוך כדי, שה יהיה מדהים.

ונכון, בעבר ציינתי כי אני מעדיפה 'סטוצים' של חברויות, כי זה קל יותר והם לא צריכים לדעת מה עובר עליי באמת, אבל הפעם, אני רוצה את הדבר האמיתי. אני צריכה את הדבר האמיתי. אני מוכנה לדבר האמיתי.

אבל כמו הכל, צריך לתת לזה זמן וזה יקרה בזמן המתאים.

מקווה שבזמן הקרוב, אבל למרות זאת, למרות הרצון העז שלי לחברה, אני הכי צריכה את עצמי כרגע, אני צריכה קצת לראות את האנימות שלי והסרטים הרומנטיים שלי לבד, אני צריכה קצת לצייר ולכתוב כשאני לבד. ורק אחרי שאשלים עם עצמי, רק אז אהיה מוכנה לתת מעצמי לחלוטין.

כי בסופו של דבר רק אני יודעת את התשובות, רק אני יודעת לאן להמשיך מכאן, רק אני יודעת באיזה מקום נכון לי להיות.

כמובן שסביר להניח שאעשה צעדים אימפולסיביים, אבל אם זה מה שנכון, זה מה שיקרה. 

רק לא לשכוח לנשום.