פרק שני בתהליך הפעם אני מקבלת את הדיכאון שלי,

אני שיכורה כבר כמעט כל השבוע ברצף, עשיתי מליוני שטויות והתחרטתי על כמה דברים בדרך.

אני מתחילה להרגיש יותר טוב, אחרי שהדחקתי הכל במשך שנים.

זה קשהנורא, אבל בסופו של דבר זה נפתר ככה יותר מהר.

אמנם איבדתי את יום חמישי, אבל מצאתי את עצמי בין כל החלקים השבורים.

הפאזל כמעט מושלם, אני חושבת שאני בדרך הנכונה, אני גאה בעצמי.

כן, אני נופלת המון לאחרונה אבל אני עדיין מחזיקה דירה יפה ועבודה שאני נהנית ממנה.

יש לי אלפי חברים שלא יהססו לעזור לי בכל שעה ביום, ויש לי אותי כמעט.

עוד רגע ואני אסתדר, דחיפה אחרונה ואני בקצה של ההר.