אני ריאליסטית, בסדר?

אני תמיד אחשב הכל לפני שאתחיל מערכת יחסים, ואני תמיד אחשוב מה אם. מה אם הוא יבגוד בי? מה אם ימאס לו ממני? מה אם זה לא יתאים? מה אם נפרד, נשאר ידידים? ואז הוא אמר לי ומה אם לא?  

נכון, התשובה האוטומטית שלי הייתה אתה תמים. אבל אולי אני צריכה לחשוב גם על מה אם לא. כי לפעמים החרדה מאושר מרחיקה אותי, ולא מאפשרת לי לחשוב. מה אם לא.. מה אם כן הפעם מצאתי מישהו שיכול להכיל אותי ולקבל אותי בלי התניות? מה אם באמת הוא לא כמו כולם? מה אם הפעם כן מצאתי מישהו שיכול להיות שם גם בטוב וגם ברע? 

אולי כדאי שפשוט אפסיק לחשוב ואקפוץ למים בלי לפחד, בלי לחשוב על מה רע יכול לקרות.

אולי הפעם כן יסתדר, כשאני בוגרת יותר וסבלנית יותר.

אולי המשפט You find love when you're in your mess, not' in your best' נכון? 

אולי הוא יעזור לי ואני אעזור לו נפשית?

אולי.

הוא כבר סומך עליי, והוא הולך לידי ולא מוליך אותי ואני לא מוליכה אותו.

יכול להיות שכן מצאתי משהו טוב הפעם. פשוט להפסיק לחשוב יותר מדי. כשזה נכון זה נכון, והחלטתי את ההחלטה להקשיב לתחושת בטן, אז אני הולכת על זה.

כן, עדיין יש לי נפילות נפשיות, בעיקר בשעות הבוקר המוקדמות, אבל הוא תמיד כאן להחזיק לי את היד. מעולם לא הרגשתי כלכך מוערכת כמו לאחרונה.

זה נכון. אין יותר אולי, יכול להיות ומה אם. אני כאן ואני מנסה. אין להדחיק יותר ואין לברוח יותר. כשזה נכון זה נכון.

ההתחלה של הטוב מתחילה במחשבות.