כשרק מזכירים את השם שלך, נהיה לי עור ברווז ואני משנה נושא.
שאני נזכרת במשהו שרק קשור באופן מינורי אליך, אני מפסיקה לחייך ובורחת לחדר אחר. אני לא יודעת איך להסביר את זה, כששואלים אני אומרת מיגרנה או אני צריכה קצת זמן לבד.
הרסת אותי, גרמת לי לפחד ממך, גרמת לי להאמין לך וזה הכי גרוע.
אני יכולה להיות טובה מספיק, אני יכולה להעריך את עצמי, אבל אז המילים שלך קופצות לראש ואני מבינה שאולי לא.
אתה בטח תהיה שמח לדעת שאתה עוד שולט עליי, ממרחק.
אתה עוד גורם לי לרצות לשנות את כל האופי שלי בשנייה, כי זה לא מספיק עבורך.
ואני כבר לא זוכרת את הרגעים הטובים שלנו, רק את הרעים.
ואני רק רוצה לברוח ממך, תתרחק ממני, אל תפנה לחברים שלי ותציע שנהיה בקשר. לא.
אני עברתי הלאה, באמת. אני מאוהבת במישהו שמחכה לי במיטה כל לילה כדי לחבק ולנשק אותי. לא כמוך. הוא לא כמוך. הוא יותר טוב. הרבה יותר.
ומהפחדים שהוא כן יהיה כמוך, אני מרחיקה אותו כי אני מפחדת שדברים יחזרו על עצמם. כי אני לא מוכנה לחוות את הכאב הזה שוב, כי אני לא רוצה לחזור לנקודה הזו שוב.
אני יכולה להיות טובה מספיק. לא משנה כמה תגיד שלא.
גם אם זה אומר שקצת אשקע בדיכאון, קצת אאבד את עצמי. העיקר לשכוח ממך. שתפסיק להיות רוח שמרחפת ופוגעת בהתקדמות שלי.
אתה זה שלא היית טוב עבורי, לא היית גבר מספיק, לא היה לך עמוד שדרה והייתי צריכה להיות בשבילך תמיד, למרות שהורדת אותי, למרות שגם אני הייתי צריכה, למרות שגרמת לי להרגיש כמו פחות מבנאדם.
כן, אני עדיין משתכרת בלילות. זה מרחיק את המחשבות ועוזר לישון.
אני מפחדת לפגוע בכולם. יש אנשים לטובתי, המון. ואני מרחיקה אותם כדי לא להפגע וזה פוגע בהם.
וחם לי, תמיד כלכך חם לי ונהיה דופק באוזניים ואני לא נושמת. עדיין.
לבקש עזרה זה בירוקרטיה מדי עבורי. אני מנסה להיות שם בשבילי.
כמו תמיד, רק אני עוזרת לעצמי ועוזרת לכולם.
לא יכולה להיות לבד ולא יכולה להיות ביחד. זה הסלוגן שלי.
מגיע לי אושר, למרות מה שכולם חושבים. למרות מה שאני חושבת.
עוד קצת ואני אצליח.