"היי, מה קורה? כן, תקשיבו אתם צריכים הסבר, ללמה ברחתי, ללמה אני כבר לא בקשר. אז נתחיל, כמו שאתם יודעים הוא הרס אותי, ופגע בי כמו שמעולם לא פגעו בי וכן, אני עוד בשלבים לעבור את זה, גם אחרי חצי שנה, ואיבדתי את מי שאני ומה שאני.

אז אחרי שלאט לאט איבדתי הכל, הגעתי למסקנה שאני צריכה לבנות את עצמי מחדש, בשלב הכי טוב, כשאין כלום ואני יכולה לעשות הכל. אז עזבתי את העיר, עזבתי אתכם. לא נתתי לכם תשובה הוגנת אז אני מנסה עכשיו,

את, אני מבינה שנכנסת לטרנדים חדשים אבל זה כבר התחיל לפגוע בי, לא יכולתי לראות אותך ככה, היה לי קשה, הייתי חייבת להתרחק ממך קצת למרות שהכי הייתי צריכה אותך אחרי הפרידה. 

אתה, רבתי איתך בכוונה, בסדר? הרי זה מה שאנחנו תמיד עושים, רבים על שטויות קטנות לחודשים. זה היה בכוונה כי ידעתי שאעזוב ואשאר רחוקה והעדפתי שתפגע אז קצת מהריב המטופש שלנו במקום עכשיו, כשאני נשארת פה לפחות לשנה הקרובה, רחוקה ממך ופוגעת בך כי אין לי זמן לבקר או אין לי זמן לענות לפלאפון. זה נשמע אנוכי לחלוטין, אבל עשיתי את זה לטובתכם.

וגם לטובתי, כי אני כבר לא יודעת מי אני ומה אני ואני צריכה כרגע להיות הכי חופשייה שאפשר. החלק העצוב שהייתם מבינים את זה.

אני מודה לכם על הכל, על שהייתם שם תמיד ולא עזבתם אותי גם כשבכיתי כמו מטורפת וגם כשהייתי הבנאדם הכי שמח בעולם.

בחיים לא אוכל למצוא אנשים כמוכם ולעולם לא אמצא לכם מחליפים.

אני מודה לכם על כל דבר, אפילו הכי קטן שעשיתם, במיוחד אחרי הפרידה, אתה שהיית מוכן לבוא איתי לשתות בירה מחוץ לבית כי גיליתי דברים חדשים לגביו ולא הצלחתי לנשום, ולך שהצלחת למחוק את השמירות שלו במשחקים, זה היה מדהים. אתם מדהימים.

אבל אני לא אני יותר, אני לא יכולה לתת לכם ולקחת ממכם מה שהיה כל השנים, כן, זה באמת הרס אותי.

אני הולכת להשאר פה שנה, זה מאה אחוז, בסדר, 90 אחוז. 

אני לא יודעת אם אחזור שוב לגור שם, כן אגיע לבקר חודש הבא אני מאמינה, כי אני חיה פה עם רק שני תיקים, אין לי זהות בעיקרון.

אבל בכנות, אני לא חושבת שזה הבית שלי יותר אם אני מפחדת לצאת לרחוב. פה אני יותר חופשיה, אתם מאמינים שאני הולכת לקניון לבד?

ונוסעת באוטובוסים מעיר לעיר לבד? זה בסדר, גם לי עוד קשה לעכל את זה. 

טוב, אני אומרת את זה, אם את לא היית שם בשבילי ביומיים האלו שהוא לא חזר הביתה, סביר להניח שעוד הייתי איתו עכשיו והוא היה ממשיך לבגוד בי, אני מודה לך על הבטחון שהבאת לי לעמוד על שלי ולהגיד לו ללכת ושזה נגמר.

אני לא באמת אשלח לכם את זה, זה שטויות, את תקללי אותי ותשאלי מלא שאלות ואתה תפגע אפילו יותר ותתעלם. ואני מבינה, הייתי חברה מסריחה, הכי גרועה שיש, לא רק עכשיו, כמעט תמיד. תמיד הייתי אנוכית והעדפתי את האינטרסים שלי על פניכם, אתם עשיתם את זה רק מדי פעם. רק כשמאבדים משהו מבינים את הערך שלו, ועכשיו אני מבינה את הערך שלכם.

הייתם יותר אחים שלי מאחותי, ועל זה לנצח אודה לכם."

כן, אני מעדכנת שוב, יחסית מוקדם, לא אחרי שנה או חצי שנה.

הפעם אני מעדכנת מגישה אחרת, פחות עצובה, יותר מבולבלת.

אני הולכת לראיונות עבודה, הבטחון שלי מתעצם ואני יכולה לדבר שעות, כמו שאני כותבת כאן ואני מופתעת, ובאמת הרבה רוצים אותי אצלהם.

זה מוזר לי, כי שנייה לפני זה, אני בבית שומעת שירים עצובים וחושבת על כמה שאני מפחדת מהבחוץ וכשאני באמת שם, זה בסדר, אני מסתדרת ואני מלאת ביטחון. אז אני חושבת שכן הצלחתי, כן הצלחתי להתגבר עלייך, כן הצלחתי לעבור הלאה, כן הצלחתי לבנות את עצמי.

לא ציפיתי שזה יהיה כלכך מהר, והבעיה הכי גדולה שלי זה מי לבחור, כי כולם מחפשים אותי, כולם צריכים אותי, והבטחון שלי עולה בשניות.

אני לא יודעת במה לבחור ולאן ללכת, ואני עוד מופתעת מכמה כלום שהיו לי בחודשיים האחרונים ואז יש לי שבוע מטורף שאני נוסעת מעיר לעיר ואני בסדר עם זה, מי אני בעצם? מה קרה תוך שנייה?

בעיר שלי לא היו לי כלכך הרבה אופציות ופחדתי שאם בעבודה מסויימת לא אעבוד אז אין עוד, כי באמת אין עוד, זה חורף וקשה.

וכאן כלכך הרבה אופציות ואנשים נחמדים, אני בעולם מקביל, בסדר?

בנוסף לזה, כמובן שיש אותו, אני מנסה בכוח להרחיק אותו ממני למרות שהוא גר 10 דקות ממני, אני מנסה להתעלם מההודעות שלו, כי אני לא מעוניינת יותר, החלטתי החלטה, וזאת ההחלטה הכי בטוחה שיש לי כרגע, אבל הוא לא מפסיק לנסות ואני מתחילה להטיל ספק בהחלטה הכי בטוחה שיש לי, קצת סותר, כן.

בינתיים אני נהנית, אני נהנית לטייל ולדבר עם עוד אנשים חוץ מהשותפים שלי, ואני גאה בעצמי, כי עברתי תוך שניות מגוש בדידות על הספה שמלא בפירורים של צ'יפס לבחורה רצינית שחופפת את השיער ומתלבשת יפה ומדברת עם ביטחון, בחיי שאני לא יודעת איך זה קרה.

מחר יש לי עוד טיולים ועוד סידורים ועוד מקומות חדשים שמעולם לא הייתי בהם ואני צריכה לגלות איך מגיעים לשם.

אני לא עצובה יותר בגללך, מדי פעם אני נזכרת בך כשאני עוברת על חשבונות של בזק, כי התחברנו לשם ביחד וזה היה הדבר הכי רציני שעשיתי עם בן זוג.

אבל זה קל יותר עכשיו, לא לחלוטין, אבל היי, התגברתי עלייך. 

גם על זה אני גאה בעצמי, רק למדתי מזה ובגרתי.

אני שמחה שזה לא פוסט עצוב, אחרי כמעט שנה רק עם פוסטים עצובים, הגיע הזמן ליותר אופטימיות.

יום טוב/ לילה טוב.