יש לי רגעים עם אנשים, אין לי רצף יותר,

סטוצים של חברויות, נקרא לזה, ולא כלכך רע לי עם זה,

ואני לא רוצה שתמצאו אותי אחר כך, גם אם אנחנו עובדים באותו בניין.

זה מעולה, זה מה שהיה חסר לי, קצת קשר עם בני אדם, קצת צחוק,

וזהו, ואני חוזרת לעצמי, לפינה שלי על הגג, למשרד שלי, למושב שלי לבד באוטובוס, לבית שלי עם עצמי, וזהו.

כי אני יודעת, אני יודעת שזה לא נועד להיות קשר ארוך טווח, עם אף אחד, כי זה מושלם מדי, ואני כבר יודעת לזהות את זה ממרחקים.

אז טוב לי עם הכמעט וטוב לי עם הבערך.