puzki

טוב עכשיו זה היה במייל....

אני בוכה על מה שחשבתי שזה יכול להיות

וכל קטע גם אם הוא נגמר מהר או נמשך קצת, כואב

כי אוטומטית מחכים, מצפים, רוצים

אי אפשר להאטם למה שהלב מייחל

חלום בלתי אפשרי שאולי קיים רק באגדות...או בסרטים הוליוודים

ואנשים אף פעם לא אומרים את הדברים הנכונים

מרגיש שמנצלים את הבמה שלא במתכוון להכנס בך

שכל מה שאת רוצה לשמוע זה

עזבי את הרי לא באמת רצית אחד כזה, או הוא אדיוט ולא מגיע לו מישהו כמוך

ואז את כבר לא רוצה לשתף ואת נשארת בבדידות שלך...

ואין מי או מה שיוציאו אותך משם....

עוד ועוד ועוד ועוד וזה לא נגמר