לא מושך אותי לכתוב. פעם חשבתי שאני אפתח בלוג והוא יהיה מעין תיעוד נחמד של כל מה שעובר עלי, המחשבות, הרגשות ובעיקר השטויות.
אני לא חושב שאני בכלל רוצה להיזכר בכל המחשבות שעברו לי בראש בשנים האחרונות. לפעמים שאני קורא פוסטים קודמים, נדמה לי שאני קורא בלוג של מישהו אחר. משום מה, אחרי שאני קורא פוסט שכתבתי על סיטואציה, אני מקבל בראש תמונה שונה בכלל ממה שבאמת היה.... הזוי משהו.
בכל מקרה, הרבה זמן לא עדכנתי. דווקא נכנסתי לפה כמה פעמים, הסתכלתי מתי היה הפוסט הקודם והמשכתי לדף חסר משמעות אחר. הפעם אני חושב לגוון, לספר טיפה - ממה שאני בכלל מסוגל לזכור.
רוב החיים שלי מסתובבים סביב השעמום הטוטאלי בעבודה והלימודים. עכשיו אני קצת בחופש מהלימודים אחרי שלקחתי גם קורס בסמסטר קיץ.... אה, זה ופאבים. אני שותה כ"כ הרבה בירות בסופ"ש (ולפעמים גם באמצע) שנראה לי שכמה עשרות אלפי שקלים טובים בוזבזו רק על בירות בשנתיים האחרונות.
התחלתי ללכת לאיזה מטפל. פסיכולוג אם תרצו. הגעתי למסקנה שאני לא יכול להתמודד עם השטויות לבד ושיחות עם חברים לא מגיעות לשומקום. זה בעיקר בגלל שאני מדבר והם מסכימים. ואז אומרים משהו. ואז זה נשמע הגיוני, אבל ידעתי את זה כבר קודם.
מצד שני, גם למטפל אני לא ממש נותן לדבר כי אני בנאדם די חסר סבלנות. הכל צריך להיות מהיר ועכשוי. ואני גם בטוח שאני יודע את מה שהוא הולך להגיד ויש לי כבר תשובה בראש, אז אני בכלל לא מקשיב. זאת בעיה, אני יודע.
היו לי שני קשרים "ארוכים", האחד עם בחורה חמודה בשם ק' שהכרתי איזה פאב. יצאנו חודש עד שחתכתי. בחורה באמת באמת מקסימה, אבל פשוט..... פשוט לא הצלחתי להרגיש כלום.
ואז היה את ע'. עוד איזה אחת. פעם חשבתי שהיא ממש ממש ממש יפה. עכשיו לא ממש.... היא פשוט נחמדה מדי שאפשר להתחרפן. אז אחרי חודש ושבוע היא אמרה לי "בייב זה לא הולך". well duh..... הסיבה היחידה שלא חתכתי היא כי חשבתי שאולי אני אוכל ללמוד ממנה משהו, להיות נחמד יותר..... כנראה שאני אאלץ להשאיר את זה למטפל.
אין לי שום תכנונים לחו"ל בקיץ. ואם זה לא עכשיו זה לא יהיה עוד הרבה זמן.... אפילו תורכיה בקטנה... מי רוצה לבוא איתי לאיזה קלאב-הכל-כלול לשבוע?
מתנגן פה ברקע איזה שיר שנקרא "when the levee breaks" של A perfect circle. לשמוע אותו, יחד עם כל הבכיינות בפוסט הזה קצת מדכא אותי.
אה כן, התחלתי קורס טיפוס במעין קיר טיפוס טכני כזה (בולדרינג). משהו שאני ממש נהנה ממנו. אפילו קניתי נעלי טיפוס במיליון שקל, אבל זה שווה את זה. זה הספורט שלי. אני גם רץ לפעמים בטיילת. ובבוחן כושר שהיה לנו לא מזמן יצא שמגיעה לי סיכת מצטיין. והממוצע שלי בלימודים גבוה (בלי עין הרע). וחגגתי יומולדת 27 לפני 3 שבועות.
אפילו עשיתי מסיבה על הגג, אבל ממש לא נהניתי ממנה. כל היום עבדתי בלארגן את הגג, אח"כ עוד נסעתי ללימודים ובסוף כמה חברים טובים הבריזו... חסל סדר מסיבות על הגג! אבל קיבלתי אחלה מתנות :)
התוכנית שלי לראש השנה זה לסדר את המרפסת פה ככה שיהיה אפשר לשבת ולהתפנן בה.... אני צריך מקום כזה שאני אוכל לשכב ולקרוא ולא לעשות כלום. יותר מדי זמן מתבזבז לי על כלום במחשב.
כל החיים שלי מונעים מהצורך הדבילי למצוא אהבה. איזה אהבה אני אמצא?? איך אפשר למצוא אהבה באובססיה מטומטמת כזאת שאני כל הזמן צריך להיות נגיש ואולי הבחורה תפול עלי. אני הרי לא מתחיל עם בנות ואני בכלל לא שלם עם עצמי.
עשרות טובות של בנות זרקתי כי אני לא מסוגל לפתוח את הלב לאף אחת.
לקחתי חתולה כי חשבתי שזה יעשה לי סוג של טיפול באמצעות בעלי חיים, אבל עכשיו אני אוהב אותה... ורק אותה. לא מרגיש שינוי באהבה שלי כלפי העולם.
אני צריך לאמץ את המנטרה של "תן חיוך וקבל.... וואטאבר". אפילו אמרו לי שבוע שעבר שיפה לי לחייך ושאני צריך לעשות את זה יותר. אולי היא צדקה.
שנה חדשה, בהחלט לא התחלה חדשה. עוד יום, עוד חג. זה רעיון ממש גרוע לומר ששנה חדשה זה סוג של התחלה חדשה. סתם רעיון מנוון.
מה שכן, התהליך שהתחיל בהכרה העצמית שלי יימשך במלוא העוצמה אל תוך השנה החדשה.
צריך להסתכל על חצי הכוס המלאה (ואני לא אפרט את חצי הכוס המלאה בחיים שלי, אבל זה בטח יותר מחצי). דברים שרואים משם לא רואים מכאן - ובהיבט הזה אני בהחלט רוצה להישאר כאן. טוב לי.
איינשטיין אמר שאי אפשר לפתור את הבעיות באמצעות אותה צורת חשיבה שיצרה אותן - ואת צורת החשיבה שלי אני מנסה לשנות. אותה ותו לא. הקוגניציה הנכונה עוד תהיה מנת חלקי וסופסוף אוכל להתבגר ולהכיר את הבחורה שאיתה אחלוק את חיי. עד אז, עזבו אותי בשקט!! :)
חג שמח ושנה טובה !
2850
בבלוג זה
בכל הבלוגים
