אני מפלצת שבאה לאנשים ועושה להם "פם פם פם פם פם פם פם" באוזן.
רחובות פאריז הערטילאים. קור ורוח מסוגננת נושבים ברחובותיה. אורות מבת הקפה נוגים אל רחוב ראשי מואר. מכוניות עוברות, הבזקי תנועה, רוח ואור מהירים. והיא צועדת שם, בין המון האנשים הכה שונים אחד מהשני, מרהיבה ועוצרת נשימה במראה, בהליכתה. מבטים עוקבים אחריה בעוברה, של גברים ונשים כאחד, אך אף אחד מהם לא מעז להסב את תשומת ליבה,עם הילת הכוח הבלתי נראית שלה, הם כבר רואים שהיא לא שייכת להם, לאף אחד מהם.
נעלי עקב שחורות ואלגנטיות, מקישות על המרצפות המסודרות בתחכום. רצועות עור שחורות, כרוכות סביב קרסוליים עדינים ורגליים דקיקות ובהירות, נשיות. שמלה שחורה מבד קליל ורך מתנערת ברוח קלילה בעודה מתוחה בסגריריות על ירכיה, מותניה הצרות, חזה הכה מושלם. כתפיות צרות מחזיקות אותה במקומה ושרשרת פנינים שרוייה סביב צוואר חיוור ועדין. שיער שחור מבריק ועשיר, מצטרף לשמלתה במחול עם הרוח. עיניים אפורות-חיוורות כפנינים סוקרות בקור את ההמון ולא עוצרות על דבר. ריסים שחורים תוחמים אותן.שפתיה צבועות באדום עז פתאום בפניה החיוורות והעדינות. מיטב היופי הפאריזאי האלגנטי. נעליה נוקשות על המרצפות ברכות קצבית וסוערת. הרוח מתחזקת ומטילה בפני העוברים ושבים טיפות של גשם קל. היא עוצרת למול חלון של בית הקפה "סוויט מומנט" וסוקרת את היושבים בו. שני זוגות יושבים בשולחן לארבעה, משוחחים בשקט. איש בחליפת עסקים יושב בפינה אפלה ומסתכל על הנשים הצעירות היוצאות ונכנסות. כשייחזור הוא ייתקלח, יצפה בתוכנית האהובה עליו, יילקה את עצמו על חוסר בטחונו עם נשים ויישתה לשוכרה, כבכל ערב. יושבת שם יפנית אחת, שותה שוקו חם. דמעות מופיעות בעיניה על חברה שבגד בה וליבה שנשבר. קבוצת צעירים השתלטה על שולחן לשמונה, צוחקים ומדברים ביניהם, מלאי שמחת חיים ועוז. ילדה קטנה, בהירת שיער ועיניים בשמלה פרחונית מטלטלת רגלייה ואוכלת פרוסה של עוגת שוקולד, פניה מכוסות פרורים, יושבת עם אמה הכה דומה לה שמביטה בה באהבה ורוך מעל לכוס קפה ועוגה.
גבר צעיר יושב שם, מראיין גבר אחר. הם מדברים ברשמיות. המרואיין מלווה את דבריו בתנועות ידיים והמרואיין כותב במרץ את עיקרי דבריו. הם מדברים על הקריירה העולה של אחד מהם, ועל שאלות חסרות חשיבות אמיתית.
שתי בנות מאופרות בחוסר טעם הלבושות בבגדים צעקניים ואופנתיים יושבות אחת מול השנייה וכמעט צועקות זו לזו את צרותיהן בחיי המין שלהן, גורמות לה לעקם את אפה ולהסב את פניה משם. זוג התנשק מתחת לפנס רחוב, מוצא פינה שקטה בין הזרם הבלתי פוסק של האנשים. הגשם הלך והתחזק, מתופף\מפטפף על הכל. קטעי שיחות חולין נישאים ברוח הלילה החמה.היא יודעת לאן היא הולכת כעת,לעבר הגשר שעל הנהר הזורם תמיד את שירו הכבד והרך.
היא הגיעה לסוף הרחוב הראשי המואר, כאן תנטוש את ההמולה ותחפש לה מעט שלווה. וכמובן, גם את מי שיצאה לחפש. נוקשת בעקבייה בין סימטאות חשוכות, ופתאום היא על גשר אבן רחב, מעוטר בפסלי מלאכים, כבדים ומאיימים בחשיכה המריחה ממי-נהר ולילה הומה שם, שקט פה. אלא שהיא כבר צפתה את כל זה מראש. וכמובן, הוא נמצא שם, בדיוק היכן שיידעה שיהיה. נושם את האוויר הרטוב, מחפש קצת שקט ושלווה, כמוה. הוא שומע את נקישות עקביה, כמובן. היא לא טורחת להסתיר אותן, בדיוק כפי שהיא לא טורחת להסתיר את יופייה הכה זר כאן, ולמעשה גם בכל מקום אחר. ממשיכה לנקוש בעקביה ונעמדת משמאלו. צופה,כמוהו, בתנועת הנהר מתחתם, באוויר הריק. ולאט, היא מפנה את ראשה אליו, מסתכלת עליו,בוחנת אותו. קלסתר פנים נשי,שיער ערמוני וארוך, גלי כנהר הזה, השקט והרועש בו זמנית. הוא שותק, והיא, מילים לא נחוצות לה. רק הרוח המערבלת את שערה, את שמלתה, רק הנהר ההומה, והוא. התשוקה התעוררה בה. תשוקה עזה ועמוקה שהטביעה אותה בה, תשוקה חזקה יותר מכל אלו שחשה בימי חייה. היא נעמדה מאחוריו, כורכת את זרועותיה הצרות סביב גופו הגברי אך עם זאת כה עדין, כה נשי, וצמיד פנינים מבזיק בחשיכה. מסובבת אותו אליה בכוחה הכה לא אנושי, והוא, נתון בכוחה,בוהה בה ומופתע. היא מצמידה את גופה העדין אל שלו, כל כולה משדרת מיניות מובהקת, והוא אינו מתנגד. היא הרי כה יפה, כה עדינה ומושלמת, אלגנטית. והיא מנשקת אותו, נשיקה עזה וארוכה וסוערת. שפתייה הרכות, המושלמת באדמותן מוצמדות לשפתיו שלו, הנשיות. לשונה חודרת לפיו, וגופיהם רוקדים בתשוקה משותפת, אלגנטית. שפתייה עוזבות את שלו, הבזק לבן של שיינים נראה, ושפתייה הרכות חזרו אל סטרו, לחייו הרכות, מצחו הגבוה, צווארו הענוג. חושפת את ניביה, נושפת כחתולה, ברכות, מצמידה את פיה לצווארו. הוא ניעור מהטראנס שהיה שרוי בו והטיח אותה מעליו בכוח על אנושי שעלה אף על זה שלה, מצמיד את ראשה לקיר כברבור שבור, קורע את הצוואר העדין והרך, שותה לשוכרה מצווארה ומדם חייה של אחת מבנותיו, אחיותיו, מרוקן אותה עד תום, מתנתק ממנה לבסוף, טיפת דם אדומה ועזה זולגת מזווית פיו. הוא הרים את גופתה ברכות מתחת לברכיה וצווארה, מצמיד את גופה הרפוי לגופו. מנשק את שפתייה הקפואות בלהיטות משכרת והטיל את גופתה לנהר הזורם את שירו תמיד תחת עין המלאכים המאיימים האפלה. הוא צפה את כל זה מראש.
וזה מה שכתבתי. תודות לאלו שהשכילו לא להפריע לי(:
My beloved tears of joy, .My love's jentle smile Just wait for a while, You'll see.
One short moment, Lasts for all eternity, Brings me to thee For one, first kiss.
When whispers of love Make me trust every world Wandering in a beautiful world, Where my love is the one who's watching over Me.
עריכה:הו, אתם מתוקים, באמת. נחמד לגשת למחשב פחות מיממה לאחר שהעלתי קטעים שלי לבלוג ולראות 6 תגובות נפלאות(:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
